דנ"א 6209/12

תקציר

פסק הדין המדובר קשור למחלוקת בין אקו"ם (איגוד הקומפוזיטורים, הסופרים והמו"לים של המוזיקה בישראל) לבין משתמשי יצירות מוזיקליות, המיוצגות על ידי האיגוד המקצועי של התקליטנים בישראל, בנוגע לתשלום הראוי בגין שימוש זמני ביצירות מוזיקליות. התנאים המקוריים של ההיתר הזמני שניתן לאקו"ם, כפי שנקבעו על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים, קבעו כי משתמשים יוכלו לשלם דמי שימוש זמניים בהתאם לסכום ששילמו משתמשים דומים לאקו"ם לפני מועד העלאת התעריף. המשתמשים טענו כי יש להחיל את התעריף הישן, בעוד אקו"ם התעקשה על התעריף החדש. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשתמשים, ופירש את תת-הסעיף הרלוונטי כך שיש להתחשב ברוב המשתמשים הדומים. אקו"ם ערערה על החלטה זו, ובית המשפט העליון קבע כי יש לקבוע את דמי השימוש הזמניים על בסיס שנתי, מה שאומר שהמשתמשים יצטרכו לשלם את התעריף החדש החל משנת 2007. המשתמשים ביקשו דיון נוסף, אך נדחה. פסק הדין מפרש את תנאי ההיתר הזמני הפרטני בדיני ההגבלים העסקיים ואינו תקדימי, וכל בעיה בהיתר ניתנת לטיפול בדרכים אחרות. פסק הדין אינו בלתי ישים, ובקשת המשתמשים נדחתה, יחד עם הצו לכיסוי הוצאות אקו"ם בסך 10,000 שקל.