ת"צ 11791-05-18

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשתה של סילבר להארכה ואת בקשתה למתן רשות לשלוח הודעת צד ג' לסניף הדואר. החלטה זו התקבלה על סמך מספר גורמים. ראשית, בקשת הסמכות לא סיפקה די ראיות כדי להוכיח כי רשות הדואר חבה באחריות ישירה של סילבר, המהווה שיקול מכריע לאישור הודעת צד ג'. במקום זאת, הראיות הצביעו על כך שסילבר היא הנהנית היחידה מהריבית העודפת שנגבתה, מה שמקשה על חיוב רשות הדואר לשפות אותה. שנית, הסוגיה העיקרית שעמדה על הפרק – האם הריבית שנגבתה עלתה על הריבית החוזית – הייתה פשוטה יחסית ולא חייבה את הכללת רשות הדואר. פעולה זו רק תסבך ותארך את הדיון. בנוסף, בקשת הסמכות הוגשה באיחור, דבר הפוגע במבקש. בית המשפט הדגיש כי החבות הפוטנציאלית של רשות הדואר, גם אם הייתה קיימת, לא הייתה מצדיקה התרת סילבר לשלוח הודעת צד ג', שכן עליה לבסס את אחריותו של סניף הדואר כלפי סילבר, ולא כלפי חברי הקבוצה. לבסוף, סילבר, בהיותה חברה המתמחה בניכיון שוברי כרטיסי אשראי, הייתה צריכה לדעת על פערי הריבית ועל ההשלכות של שינוי מועד החיוב, מה שמכביד על טענתה לרשלנות רשות הדואר. משכך, בקשות ההארכה וההיתר נדחות, וסילבר חויב לשלם 4,000 ₪ כל אחת למבקש ולרשות הדואר כהחזר על הוצאותיהם.