בש"א 213/99

תקציר

המשיב מתנגד לבקשה לעיכוב הליכים בבית המשפט לטובת בוררות מכמה טעמים. ראשית, המשיב טוען כי מאחר שאין כל ראיה לנכונותו של המבקש לקיים בוררות, יש לדחות את הבקשה. עוד טוען המשיב כי תניית הבוררות בשטר המטען אינה תקפה כנגדו, וכי שחרור המטען שלא כדין על ידי המבקש מבלי להציג את השטר מהווה מעשה מרמה המייתר את הסעיף בטל. יתר על כן, המשיב חושש כי הבוררות בניו יורק תותיר אותו ללא כל ערובה להבטחת תביעתו וכי ישראל היא הפורום המתאים היחיד בהתחשב בכך שמעשה המרמה בוצע שם והנתבעים ישראלים. עם זאת, השופט קובע כי המשיב, בכך שהפך עצמו צד לשטר המטען, הפך להיות מחויב לתניית הבוררות. השופט מציין כי שיקול דעתו של בית המשפט מוגבל בבואו ליישם את סעיף 6 לחוק, וכי לשונו הברורה של הסעיף מחייבת הקפאת הליכים. עוד מדגישה השופטת כי גם אם יופעל שיקול דעת רחב יותר, התוצאה תישאר בעינה. טענות המשיב בדבר הונאה והיותה של ישראל הפורום המתאים ביותר נדחות; יש לבחון את טענת המרמה כנגד המשיב, וישראל אינה הפורום המתאים ביותר במקרה זה. השופט מתייחס גם לטענות המשיב בדבר היעדר תצהיר לתמיכה בבקשה, היעדר הדדיות ביחס לסמכויות שיפוט זרות ופיצול הדיון, ודוחה אותן. לבסוף, השופט קובע כי יש לעכב את ההליכים, ובלבד שערבות המבקש תבטיח גם את פסק דינו של הבורר, וקובע את התנאים שבהם יוכל המשיב לבקש את חידוש הדיון. למבקש נפסקות הוצאות.