בג"צ 6133/03

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגיש תושב ירדן, שנישא לתושב האזור (ככל הנראה הגדה המערבית או רצועת עזה) וביקש להתגורר בו דרך קבע על בסיס איחוד משפחות. העותר טען כי החזיק בעבר בתעודת זהות אך עזב את המקום בשנת 1983 ולא הצליח להשיבה עם שובו. פרקליטות המדינה, שייצגה את המשיב, טענה כי נושא אישור בקשות לאיחוד משפחות מצוי בתחום אחריותה של הרשות הפלסטינית על פי הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני. זאת ועוד, המשיב ציין כי שהייתו הממושכת של העותר בירדן ואי ניסיונותיו לשוב לאזור הביאו לאובדן זכויות התושבות שלו. השופטת מ' נאור הסכימה עם טענות המשיב והדגישה כי יש להפנות את טענות העותר לרשות הפלסטינית ולא למדינת ישראל. עוד צוין כי שהייתו הבלתי חוקית של העותר באזור לאחר פקיעת רישיון הביקור שלו לא סייעה לעניינו. נוכח המצב הפוליטי והוראות הסכם הביניים, נדחתה העתירה, ובקשת העותר לתושבות קבע נדחתה. יש לציין כי מקרה זה מדגיש את המציאות המשפטית והפוליטית המורכבת סביב תושבות ואיחוד משפחות בשטחים.