תנ"ז 56500-05-16

תקציר

פסק הדין המדובר נראה כפסק דין בתיק הנוגע לרווחתם של קטינים ולצורך שלהם בטיפול ובהשגחה. השופט במקרה זה נוקט משנה זהירות בבואו לשקול את הוצאת הקטינים ממשמורת הוריהם, ורואה בכך מוצא אחרון. השופטת מכירה במצבם הקשה של הקטינים ובצורך בטיפול מקצועי, אך סבורה כי הרחקתם מסביבתם הטבעית עלולה לגרום לנזק נפשי שעלול לעלות על תועלת הטיפול. במקום זאת, השופט מורה לשלב את הקטינים בתוכנית טיפול יומית אינטנסיבית מחוץ לבית הספר בתוך הקהילה. החלטה זו מתקבלת בהתאם לחוק הנוער (טיפול והשגחה), הקובע כי יש לשקול הוצאת קטינים ממשמורת רק כאשר אין דרך אחרת להבטיח את הטיפול והפיקוח עליהם. עוד מדגישה השופטת את הצורך במתן אפשרויות גמישות יותר במסגרת חוק הנוער, כאלה שאינן מסתמכות רק על הוצאת קטינים מביתם. מכירים בתהליך הטיפולי של האב והתנהלות האם, מתוך הבנה שמעשיו בעבר גרמו נזק לילדיהם. כתוצאה מכך, השופט מעניק לעובדת הסוציאלית אפשרות להגיש בקשה חוזרת להרחקה אם המצב לא ישתפר. פסק דין זה נועד לאזן בין טובת הקטינים לבין מעורבות הרשות הציבורית, ולהבטיח כי כל התערבות תהווה מענה הכרחי ומידתי לצרכיהם.