ע"א 760/86

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס למחלוקת על עשיית צוואה. המשיב, בן דודו של המנוח, התנגד לקיום הצוואה, אשר הורישה את רכושו של המנוח למערער, חברו הקרוב. המחלוקת העיקרית הייתה האם יש לקיים את הצוואה באופן חלקי, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, או שמא יש לבצעה במלואה כפי שביקש המערער. פסק דינו של השופט קדמי, עליו הסכימו השופטים לוין ובך, צידד במערער. על פי פסק הדין, אין מניעה לערוך צוואה מתוך כוונה לבצע עסקת מקרקעין. יתר על כן, התמורה מראש שהתקבלה בגין הנכס המוזכר בצוואה אינה פוסלת אותו או מגבילה את חירותו של המצווה לשנותו או לבטלו. עוד קבע בית המשפט כי ניתן לשמור על אמיתותה של צוואה גם אם נפלו פגמים בביצועה, כל עוד מהימנותה אינה מוטלת בספק. במקרה זה, אין די באמירה הלא מדויקת של הצוואה כי היא תורגמה עבור המנוח כדי לפסול אותה, שכן בית המשפט השתכנע באמיתותה וכי המנוח הבין את תוכנה. השופט הסכים עם טענת המערער כי שימושו של המנוח במונח הכללי "רכושי" מצביע על כוונתו להוריש את כל רכושו למערערת ולא רק את הבית והמשק. לפיכך, הערעור התקבל, הערעור שכנגד נדחה, והצוואה הורתה על ביצועה בשלמותה, מה שהופך את המערער ליורש היחיד של רכושו של המנוח. המשיב חויב לשלם למערער שכר טרחת עורך דין.