ת"א 17848/07

תקציר

התביעה העיקרית, שהגיש עו"ד אייל מנחם נגד ראובן שפיגלר, קב"ט הבניין שבו שוכן משרדו של מנחם, נדחית. טענתו של מנחם, לפיה היה על שפיגלר למנוע מאביו להפגין מחוץ לבניין ביום 31/05/07, נעדרת ראיות מספיקות. אכן, נמצא כי המחאה התקיימה בשטח ציבורי, ולכן לא הייתה לשפיגלר סמכות להתערב. יתר על כן, מהראיות עולה כי שפיגלר פעל כראוי ועשה מאמצים סבירים לפתור את הסוגיה. גם טענתו של מנחם כי שפיגלר סייע לאביו להשמיץ אותו נדחית. אין כל ראיה לכוונתו של שפיגלר להטריד או לסייע בלשון הרע, ונמצא כי פעל כראוי בנסיבות העניין. באשר לתביעה שכנגד, שהגיש שפיגלר נגד מנחם, היא סובבת סביב שני מכתבי לשון הרע. הראשון, מתאריך 20/07/07 וחתום על ידי סלמה – חמיו של מנחם – מאשים את שפיגלר בשחיתות ובבעיות יושרה. בית המשפט מוצא את גרסתו של סלמה לאירועים מהימנה ומלאת סתירות, וטענת ההגנה לאמת בפרסום לא הוכחה. כמו כן, המכתב נשלח בחוסר תום לב, מה שהופך את מנחם לשותף ומסייע בלשון הרע מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין. המכתב השני, מתאריך 19/10/07 ונכתב על ידי מנחם, קובל על התנהלותו ומקצועיותו של שפיגלר. בית המשפט קובע כי הפרסום מהווה לשון הרע ואינו אמת. מנחם לא הוכיח את אמיתות הפרסום או שהוא נשלח בתום לב. לפיכך, מנחם אחראי ללשון הרע. בגין לשון הרע בשני המכתבים, מנחם חויב לשלם לשפיגלר פיצויים בסך 130,000 ₪, וכן 17,400 ₪ עבור שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט ששילם שפיגלר.