פש"ר 42326-03-19

תקציר

פסק הדין דן במעמדה של תביעת חוב במסגרת הליך פשיטת הרגל והאם יש לראות בה הליך אזרחי בכפוף להתיישנות. בית המשפט קובע כי תביעת החוב, המטופלת על ידי המנהל המיוחד, היא אכן הליך אזרחי וככזו היא נופלת בגדרו של חוק ההתיישנות. זאת ועוד, הליכי הגבייה המנהליים אינם עוצרים את תקופת ההתיישנות, כפי שקבע פרידמן. העירייה טענה כי פסק דינו של פרידמן חל רק כאשר ההליך האזרחי הוא ביוזמת נושה ולא כאשר החייב פותח בהליכי פשיטת רגל. עם זאת, בית המשפט דוחה טענה זו ומדגיש כי הליכי פשיטת רגל הם קולקטיביים באופיים ונועדו ליצור ראייה כוללת של מצבו הכלכלי של החייב. קבלת טענת העירייה תפגע באופי הקולקטיבי של הליכי פשיטת רגל ובסמכותו של הנאמן. היא עלולה גם להוביל לחוסר שוויון בין הנושים ולעודד חייבים לתמרן את המערכת על ידי המתנה לתום תקופת ההתיישנות לפני הכרזה על פשיטת רגל. בסופו של דבר, בית המשפט מאשר את דחיית תביעת החוב על ידי המנהל המיוחד על בסיס תקופת ההתיישנות ומורה לעירייה לכסות את הוצאות המנהל המיוחד.