ת"א 51021-01-18

תקציר

בית המשפט החליט ליתן צו מניעה זמני שימנע מהמשיבים נוברנד ודין לשווק ולמכור חומרי ציפוי, כפי שביקש המבקש ראובן. בקשתו של ראובן לאישור תביעה נגזרת בשם החברה נגד המשיבים בגין הפרה לכאורה של סוד מסחרי לא הייתה מוצדקת. ראובן טען כי הסוד המסחרי של החברה טמון בתוספת חומר מקציף לחומר הציפוי, אך לא סיפק כל ראיה לכך, ובמקום זאת הסתמך על הצהרות בלתי מבוססות של חוקר פרטי. יתר על כן, המשיבים הציגו נרטיב חלופי מתקבל על הדעת לגבי מקור הרעיון להוסיף את החומר המקציף, דבר המצביע על כך שהידע אינו בלעדי לחברה. המבקשים לא הצליחו להוכיח כי הסוד המסחרי הנטען לא היה נחלת הכלל או כי החברה נקטה אמצעים סבירים להגנתו. גם אם היה על בית המשפט לקבל את קיומו של סוד מסחרי, לא הוכיחו המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. עסקיהם של המשיבים נפגעו קשות מצו המניעה, בעוד שהנזק הפוטנציאלי למבקשים לא היה משמעותי, מה גם שהחברה המייצרת את המוצרים המפרים לכאורה לא הייתה כפופה למגבלות כלשהן. ככלל, לא עמדו המבקשים בקריטריונים למתן צו מניעה זמני, והצו הוסר, כאשר למשיבים 2 ו-3 הותר לשווק חומרי ציפוי אקרילי מכל מקור שהוא. עם זאת, לצורך הבטחת תביעות פיצויים או התעשרות עתידיות, נדרשו המשיבים למסור דוחות חודשיים על היקף המכירות של שליכט צבעוני, והמבקש חויב לשלם את הוצאות המשיבים.