ת"פ 17844-09-11

תקציר

ניתוח משפטי של קבילות עדות משפחה בהקשר של סעיפים 4 ו-5 לפקודת הראיות I. מבוא וסקירה כללית של המסגרת המשפטית סוגיית הליבה בתיק זה נסובה סביב קבילות עדותה של אמו של הנאשם, אשר שנויה במחלוקת על סמך הוראות חוק ופרשנויות פסיקה. הוראות הדין הרלוונטיות כוללות את סעיפים 4 ו-5 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. סעיף 4 קובע איסור על כשירותם של הורה וילדו להעיד על חובותיהם זה של זה במשפטים פליליים, בעיקר כדי למנוע ניגוד עניינים או השפעה בלתי הוגנת. סעיף 5 קובע חריגים מפורשים לכלל כללי זה, ובמיוחד מדגיש כי ההגבלות של סעיף 4 אינן חלות במקרים של עבירות של פגיעה גופנית, אלימות או איומים בכך. II. עקרונות משפטיים בסעיפים 4 ו-5 לפקודה א. איסור מוחלט לפי סעיף 4 סעיף 4 קובע כי "במשפט פלילי, הורה וילד אינם כשירים להעיד זה על חובתו של זה", מה שמצביע על חזקה רחבה וחזקה נגד קבילות עדות כזו. איסור זה נועד לשמור על שלמות תהליך העדות בתוך מערכות יחסים משפחתיות, ולהפחית השפעה בלתי הוגנת, הטיה או כפייה. ב. חריגים לפי סעיף 5 סעיף 5 מפרט נסיבות ספציפיות שבהן האיסור הכללי אינו חל: - החריג הרלוונטי ביותר ביחס למקרה זה הוא סעיף קטן 1, הקובע כי ההגבלות אינן חלות כאשר העבירה כרוכה בפגיעה גופנית, אלימות או איומים בכך. - סעיף קטן 4 מבהיר עוד כי הלשון הרחבה כוללת ניסיונות לבצע עבירות מסוג זה וחלה ללא קשר אם הנפגע הוא בן משפחה או זר, מה שמצביע על כוונת המחוקק ליישום רחב היקף של החריג. ג. פרשנות וגישה שיפוטית הפסיקה אימצה באופן בולט פרשנות רחבה ל"אלימות" ו"פגיעה גופנית", והרחיבה את ההיקף מפגיעות גופניות כך שיכלול כל צורה של כוח או נזק שנגרם, בין אם במכוון או ברשלנות, ובכלל זה נזק לרכוש כאשר הוא כרוך באלימות. אלימות מוסווית או מתוחכמת הוכרה גם היא במסגרת זו. III. תחולה למקרה הנוכחי א. האשמות באלימות ובאיומים האישומים נגד הנאשם, במיוחד תקיפה בנסיבות מחמירות של בן זוג ואיומים, נופלים בבירור בגדר החריגים שבסעיף 5(1), בהתחשב בקשר האינהרנטי שלהם לאלימות ולאיומים גופניים. לפיכך, עדותה של האם, כעדה, קבילה על פי הוראות אלה. ב. אישומים של קשירת קשר, סחר ועבירות רכוש שאר האישומים, כולל קשירת קשר לביצוע פריצה לרכב, שוד, חבלה וסחר בבני אדם, כפופים לניתוח ניואנסים יותר: - פרשנות מרחיבה של "אלימות" מאפשרת לכלול עבירות מעבר לפגיעה פיזית, כגון כליאת שווא וסחיטה בכוח. - לעומת זאת, עבירות רכוש מסוימות כמו סחר בכלי רכב גנובים וחטיפה, על פי הפסיקה, אינן נחשבות אוטומטית ל"עבירות אלימות". - השאלה תלויה בשאלה האם אישומים אלה כוללים אלימות או איומים כאלמנטים או תוצאות, תוך שימוש מהותי בהיקף החריגים. בהתחשב בפרשנויות המשפטיות, ייתכן שחלק מהאישומים הללו אינם נופלים בגדר החריג; עם זאת, השיקול הכללי הוא האם המעשה או הראיות הספציפיים הקשורים לאישומים אלה כרוכים באלימות או באיומים, מה שעשוי להצדיק את הכללתם תחת החריג. ג. פרשנות שיפוטית ומגמה בתי המשפט הדגישו מגמה של הגבלה צרה של ההגבלות של סעיפים 3 ו-4, והעדיפו יישום רחב של סעיף 5 כדי להקל על החיפוש אחר האמת ("כל אדם כשיר להעיד בכל משפט", לפי הרציונל החקיקתי). גישה זו שואפת למזער חסמים פרוצדורליים כאשר נושא הליבה נוגע להתנהגות אלימה או איומים. IV. חידושים ועקרונות משפטיים א. פרשנות מרחיבה לעבירות אלימות הפסיקה משקפת חידוש משפטי משמעותי – הרחבת הגדרת האלימות מעבר לפגיעות פיזיות כך שתכלול כל התנהגות כפויה או פוגענית, לרבות נזק לרכוש, רשלנות וצורות מתוחכמות של אלימות. זה עולה בקנה אחד עם העיקרון הבסיסי של הבטחה שעדות רלוונטית בנסיבות אלימות או מאיימות תישאר קבילה, תוך שימת דגש על האמת המהותית על פני מגבלות פרוצדורליות. ב. כוונת המחוקק ותכליתו הפרשנות הרחבה של סעיף 5 מדגישה את מטרתו להקל על גילוי האמת במקרים שבהם עדות משפחתית עשויה להיות מכריעה, במיוחד בעבירות של אלימות או איומים. הפסיקה מאזנת בין הגנות פרוצדורליות לבין הצורך החיוני בראיות מוכחות בהקשרים של פשעים אלימים. ג. שיקולי מדיניות הרציונל העומד מאחורי החריגים משקף נטייה מדינית להעניק עדיפות לבירור אמיתי של מעשי אלימות, גם על חשבון מגבלות העדויות המשפחתיות, מתוך הכרה באינטרס החברתי במאבק באלימות ובאיומים. V. סיכום בהתבסס אך ורק על הנתונים והמסגרת המשפטית שסופקו: - עדותה של אמו של הנאשם בעניין תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים קבילה על פי היקפו הרחב של סעיף 5(1) לפקודת הראיות. - החריג המוצדק לעבירות אלימות גובר על האיסור הכללי של סעיף 4, ועולה בקנה אחד עם פרשנות הפסיקה וכוונת החקיקה. - עבור אישומים אחרים שאינם אלימים, הקבילות נותרת לא ודאית ודורשת הערכה ספציפית לגבי נוכחות אלימות או איומים בעבירות אלה. לאור האמור, קבלת קבילות עדותה של האם על ידי בית המשפט עולה בקנה אחד עם העקרונות המשפטיים, החידושים בפסיקה ושיקולי מדיניות מהותיים.