ת"א 18840-03-18

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את כל הראיות שהוצגו בתיק, לרבות עדויות עדים משני הצדדים, והגיע להחלטה לפסוק לטובת התובע. הנתבע נמצא אחראי לביצוע עוולת התקיפה כלפי התובע, כמפורט בתצהיר התובע ונתמך בממצאי המשפט הפלילי הקודם. השופט מצא את עדותו של התובע אמינה ומשכנעת, בעוד שהכחשתו הכללית של הנתבע לא הספיקה כדי לגבור על גרסת התובע. חוות הדעת הרפואית שהציגה התובעת העריכה את נכותה הרפואית לצמיתות בשיעור של 30%, ואילו חוות הדעת הנגדית של הנתבעת העריכה אותה בשיעור ממוצע של 15%. מומחה מטעם בית המשפט אישר את נכותה של התובעת ואת השפעתה על חייה. השופט קיבל את הערכת המומחה וקבע כי הנכות הרפואית שנגרמה לו כתוצאה מהאירוע היא כאמור בחוות דעתו של המומחה. השופטת בחנה גם את השפעת האירועים על חייה של התובעת ומצאה קשר ישיר בין התקיפה לבין הטלטלה הרגשית שחוותה התובעת, שהובילה למשבר חברתי חריף ולשינויים משמעותיים בחייה. עדותה של התובעת, שנחשבה אמינה, ציירה תמונה קשה של תוצאות התקיפה, לרבות התמוטטות נפשית, הפרעות אכילה, חרדה והתמוטטות חיי המשפחה שלה. לתובע נפסק פיצוי בגין מספר ראשי נזק. בגין כאב וסבל נפסקו לתובע 200,000 ₪, בהתחשב בחומרת המעשים, גילו של התובע ואחוזי הנכות. למרות שהתובע ביקש פיצויים עונשיים, השופט סירב לפסוק אותם מכיוון שהנאשם כבר ריצה עונש פלילי. הבקשה לפיצוי בגין ירידה בכושר ההשתכרות התקבלה באופן חלקי. השופטת לא פסקה פיצוי בגין העבר, בשל היעדר ראיות מספיקות, אך פסקה 250,000 ₪ בגין אובדן השתכרות עתידי, מתוך הכרה בפוטנציאל של התובעת לחזור למעגל העבודה למרות מגבלתה הרפואית. כמו כן נפסקו לתובעת 15,000 ₪ עבור עזרה לזולת, שכן השופטת הכירה בצורך המוגבר שלה בסיוע ותמיכה, ו-7,500 ₪ עבור הוצאות רפואיות. לאחר ניכוי הפיצויים שנפסקו בהליך הפלילי (30,000 ₪), חושב סך הפיצויים שחבה הנתבעת לתובע על סך של 442,500 ₪. סכום זה כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. הנתבע חויב לשלם סכום זה לתובע בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. כמו כן נשקלה האפשרות לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים, וניתנה לצדדים האפשרות להתנגד. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 24.8.2022.