עת"מ 23447-11-16

תקציר

בית המשפט דוחה את בקשת העותרים לחריגת שימוש ברכושם. העותרת מבקשת להפעיל נגרייה על קרקע המיועדת לשימוש חקלאי, וממוקמת באזור נופש מטרופוליני, ללא רישיון העסק הנדרש. ההיסטוריה של העותרים באי ציות – לרבות בנייה בלתי מורשית, הפעלת עסק ללא רישיון ואי ציות לצו בית משפט לסגירת העסק – הופכת אותם לבלתי זכאים לסעד. יתר על כן, טענות העותרת בדבר אפליה ופוטנציאל לפיתוח עתידי שאינו פנאי באזור אינן משכנעות. הקרקע המדוברת כפופה לתכניות עדכניות המגבילות את השימוש בה לנופש מטרופוליני, ואין צפי קרוב לשימוש לא חקלאי. החלטת ועדת הערר לשלול שימוש חורג נמצאה סבירה, שכן היא שקלה את כל הגורמים הרלוונטיים ונפלה לתחום שיקול הדעת המינהלי. מקרה זה מדגיש את תפקידו המצומצם של בית המשפט בהתערבות בהחלטות תכנוניות, אותן מוטב להשאיר למוסדות התכנון המתאימים. היעדר ניקיון כפיים של העותר, אי-תחולתה של טענת האפליה וחוסר הסיכוי להשיג את השימוש הלא-חקלאי הרצוי – כל אלה מנוגדים לבקשתם. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותר מחויב לכיסוי הוצאות המשיבים.