ת"ק 60684-10-20

תקציר

השופטת דחתה את התביעה לאחר ששקלה בכובד ראש את הטיעונים והראיות שהציגו הצדדים. הם ביססו את החלטתם על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, הם הסכימו כי פרסום פוסט בפייסבוק מהווה פרסום לפי החוק. שנית, הפרסום נמצא כלשון הרע. מהפוסט השתמע כי התובע, בעל עסק, מפר את זכויות עובדיו, דבר העלול לפגוע בשמו הטוב. בעוד השופט הכיר בכך שהפרסום נעשה על ידי עורך דין שאמור לנקוט משנה זהירות, הם גם הכירו בזכות העובדים להתארגן ולגשת לצדק. לפיכך, הפרסום נחשב לשון הרע בקצה התחתון של הקשת. לאחר מכן בחן השופט האם ההגנות הקבועות בחוק חלות במקרה זה. הם התמקדו בהוראות סעיף 14 לחוק, שעניינו אמיתות הפרסום והעניין הציבורי שבו. השופט הדגיש כי סף ההוכחה לאמיתות הפרסום צריך להיות פרופורציונלי לאופי הפרסום עצמו. הואיל ועל הנתבע מוטל נטל ההוכחה על יסודות אלה, היה עליהם להוכיח כי תוכן הפרסום היה אמת אובייקטיבית ולטובת הציבור. השופט הגיע למסקנה כי הפרסום היה לטובת הציבור, בפרט בכל הנוגע לזכויות העובדים והיחס אליהם מצד התובע. הפרסום חולק לשני חלקים לבדיקת האמת. החלק הראשון, הנוגע למקרה הספציפי של האח, נמצא נכון, נתמך בפסק דין בבית הדין לעבודה ובעדות מהימנה. החלק השני, המרמז על עובדים פוטנציאליים נוספים בעלי זכויות עבודה ללא תשלום, נחשב גם הוא נכון בהתבסס על תצהירים של עובדים אחרים ותביעות העבודה שלהם לאחר מכן. השופטת קיבלה תצהירים אלה כראיה תקפה, התומכת בעדותם של הנתבע ואחיו. יתר על כן, האמת המבוססת של החלק הראשון והזכויות הנוספות העומדות על הפרק, כגון הזכות להתאגדות וגישה לצדק, תרמו לקביעת האמת עבור החלק השני. בסופו של דבר, השופט החליט כי הפרסום נופל בגדר ההגנות של סעיף 14 לחוק. התביעה נדחתה, והתובע חויב לשאת בהוצאות הנתבע, בסך 500 ₪, בתוך 30 יום. החלטה זו התקבלה בהעדר שני הצדדים וניתנה ביום 13.12.2022.