רע"א 2176/14

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לסכסוך רכושי בן כמעט שני עשורים. המקרה נסוב סביב פירוק זכויות חכירה משותפת לדורות בנכס ששטחו 11,308 מ"ר. לאחר מותו של החוכר המקורי, ישראל אורבך, ירשו ילדיו את הזכויות, ועם מותה של אחת מהם, בינה אורבך-אמסטר, עברה חלקה לילדיה (המשיבים 1 ו-2). תביעה שהוגשה בשנת 1995 ביקשה לפרק את הסדר שיתוף הנכסים. בית משפט השלום בתל אביב פסק בשנת 1999 כי יש לחלק את הנכס לרוחב, אך הדבר נתקל בקשיים מעשיים. בית המשפט המחוזי בתל אביב, בפסק דין משנת 2007, הורה על חלוקה רוחבית של הנכס, כאשר המשיבים יקבלו את החלקה הקדמית והמבקש יקבל את החלקה האחורית. החלטה זו התקבלה על סמך הסכמת הצדדים ונשאה תוקף של החלטה לעקוב אחר יישומה. עם זאת, ביצוע פסק דין זה נתקל במכשולים של ממש, ובראשם חוסר היכולת לקבל היתרי בנייה למגרש העורפי, המסווג כקרקע חקלאית. כעת מבקשים המבקשים רשות ערעור על החלטה זו, בטענה כי בידי בית המשפט המחוזי כל המידע הדרוש כדי להורות על חלוקת אורך, שיש לבצעה מכוח תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי. לטענתם, התיק נגרר זמן רב מדי, ויש לקבל החלטה להביא את הסכסוך לסיומו. עם זאת, הבקשה אינה מציגה שאלה משפטית כללית החורגת מפרטי המקרה, המגבילה את הדיון בה כגלגול שלישי של הערעור. פסק הדין נשוא הערעור, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, מחליט להחזיר את התיק לבית משפט השלום לצורך בירור נוסף של שאלות עובדתיות בדבר היתכנות ביצוע החלוקה הרוחבית כפי שהורה בשנת 2007. בית המשפט המחוזי מפעיל את שיקול דעתו לנקוט בגישה זו, במקום לכפות דרך פעולה אחרת, והחלטה זו אינה ניתנת לערעור במידה רבה, ונופלת בגדר הדין הקיים. בית המשפט מביע תסכול מהתמשכות ההליך, ומכיר בצורך בפתרון לאחר כמעט שני עשורים. עם זאת, בהיעדר הסכמה בין הצדדים, הנושא נותר להכרעת בית משפט השלום, מתוך הבנה כי הצדדים יכולים להציג את טענותיהם בנוגע לחלוקה. פסק הדין נועד לקבל תמונה מלאה של העובדות הרלוונטיות כדי להבטיח הכרעה מושכלת. בקשת רשות ערעור על פסק דין זה נדחית, אפוא.