בש"פ 1628/90

תקציר

המערער במשפט סמים ערער על החלטת בית המשפט המחוזי להחזיקו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים. המערער טען כי אין בידי המשיב ראיות מהימנות לכאורה נגדו, וביקש כי חלק מהחומר שהוצג בפני בית המשפט לא ייחשף בפני המשיב. בית המשפט העליון נעתר לבקשה השנייה, תוך הכרה בכך שכשם שהתביעה יכולה להגיש חומר חסוי, יש לאפשר גם להגנה לעשות זאת כדי לשמר את אלמנט ההפתעה במהלך המשפט. יתר על כן, בית המשפט מצא כי בידי המשיב ראיות סבירות לכאורה, לרבות הודאת השותף, לביסוס האישומים, למרות שהשותף חזר בו מהודעתו. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירות, בהן הייתה מעורבת כמות גדולה של הרואין, וקבע כי יש להמשיך במעצרו של המערער ללא ערבות. עם זאת, היא קראה לצדדים הנוגעים בדבר להבטיח משפט מהיר, הכירה בכך שהמערער היה עצור כבר תשעה חודשים, והציעה כי החומר החסוי יטופל על ידי פרקליטות המדינה כדי לזרז את המשפט. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור, תוך שהוא מדגיש את הצורך בגישה מאוזנת בשמירה על טוהר ההליך השיפוטי תוך כיבוד זכותו של המערער למשפט הוגן.