ע"א 2273/11

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל ערך מכרז לשיווק מגרשים בנשר, תוך פירוט הוצאות הפיתוח של כל חלקה במכרז. חברת אינג' בר יהודה בע"מ זכתה במכרז על חלק מהמגרשים, אך בהמשך נדרשה לשלם אגרות נוספות עבור הוצאות פיתוח על ידי העירייה, שלדעתה פטורה מתשלום על פי תנאי המכרז. החברה דרשה ממינהל מקרקעי ישראל לבטל את האגרות, דבר שלא צלח, מה שהוביל אותה לשלם את האגרות הנוספות תוך תביעת החזר. החברה טענה כי תנאי המכרז מהווים מצג לפיו הוצאות הפיתוח מוגבלות לסכום הנקוב בו, ודרישת המינהל לתשלום נוסף הינה מצג שווא רשלני העולה כדי הטעיה. בית משפט קמא דחה את התביעה, והוביל את חברת אינג' בר יהודה בע"מ לערער על ההחלטה. גם הערעור נכשל, כאשר בית המשפט קבע כי יש לקרוא את מסמכי המכרז, לרבות חוזה הפיתוח, יחד כחלק מאותו הסכם. ההבחנה בין הוצאות פיתוח לבין תשלומי חובה אחרים בחוזה הייתה ברורה ומחייבת. בעוד חשיפתו של הזוכה במכרז לדרישות תשלום נוספות עשויה להיראות מיותרת, הוצאות הפיתוח שצוינו שימשו כקומה מינימלית. טענת החברה כי המינהל התחייב לשפות אותה בגין תשלומי חובה ללא תמורה הייתה בלתי סבירה. יתר על כן, המערערת לא ביטלה את החוזה אלא תבעה השבה, דבר שלא התאפשר ללא ביטול ההסכם כולו, ולא הוכח כל נזק המזכה אותה בפיצוי. למרות שהמינהל יכול היה להבהיר עוד יותר את תנאי המכרז, הנוסח הנוכחי היה ברור דיו.