ת"פ 17044-12-09

תקציר

בשנת 2006 נפגשו הנאשם וחבריו לבילוי ערב בחיפה. הנאשם והמנוח נסעו שניהם לכיוון חיפה והחלו להתחרות זה בזה, תוך שהם נוסעים במהירות בלתי סבירה ועקפים כלי רכב אחרים. רכבו של הנאשם נכנס באופן חלקי לשולי הכביש השמאליים. המנוח ניסה לעקוף את הנאשם פעם נוספת, אך איבד שליטה על רכבו, סטה לנתיב השמאלי והתנגש ברכב אחר, מה שגרם לרכב לזרוק לשדה בצד ימין של הכביש. הרכב פגע בתחנת אוטובוס ובעמוד תאורה. כתוצאה מהתאונה פיצלו את הרכב לשניים, נהרגו המנוח ונוסע נוסף ונפצעו שניים נוספים. הנאשם הואשם והורשע בהריגה, נהיגה במהירות בלתי סבירה ונהיגה במהירות מופרזת. תסקיר שירות המבחן הצביע על חרטה ותסמינים פוסט טראומטיים של הנאשם בעקבות התאונה. הוא גם הביע רצון להיענש על מעשיו. לנאשם היו מספר עבירות תנועה ברקורד שלו לפני ואחרי התאונה. התביעה טענה לעונש חמור, ואילו ההגנה ביקשה להקל בעונשו, תוך שימת דגש על גילו הצעיר של הנאשם, אחריותו המלאה, הודאתו המוקדמת ועוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מהתאונה. בית המשפט שקל את מכלול הנסיבות וגזר על הנאשם 55 חודשי מאסר בפועל, מתוכם 34 חודשי מאסר בפועל והיתר על תנאי, ו-15 שנות פסילה מהוצאת רישיון נהיגה. השופט הדגיש את הצורך בענישה מחמירה במקרים כאלה כדי להילחם בתופעת הנהיגה הפזיזה ולקדם שלום חברתי וביטחון הציבור. גזר הדין נועד לאזן בין הרתעה וגמול לבין התחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובחלוף הזמן שחלף מאז התאונה.