ת"א 22034-09-09

תקציר

המבקש ביקש סעד של צו מניעה זמני כנגד המשיב, בטענה להפרת הסכם הפצה משנת 2006. המבקשת טענה כי המשיבה הפרה את ההסכם בכך שביצעה התקנות ועבודות זכוכית בבנקים תוך שימוש במוצרים המפורטים בהסכם ללא הסכמת המבקש. עוד טען המבקש כי המשיבה עוסקת במכירה והתקנה בלתי מורשית של המוצרים בפרויקטים חוץ בנקאיים, וביקש צו מניעה שיאסור על המשיב לעשות כן. המשיב טען כי המבקש ידע על ההפרות ולא פעל בהקדם, וכי הצדדים שינו את ההסכם בהתנהגותם. בית המשפט קבע כי המבקשת ביססה עילה לכאורה של הפרת חוזה, וקבע כי המשיבה לא הצליחה להוכיח כי הצדדים הסכימו לשנות את ההסכם. בית המשפט דחה גם את טענות המשיב בדבר שיהוי הגשת הבקשה והיעדר ניקיון כפיים, וקבע כי התנהלותו של המבקש אינה מצדיקה את דחיית הסעד המבוקש. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, שכן אי מתן צו המניעה יגרום למבקש נזק מהותי ובלתי הפיך. מנגד, בית המשפט לא שוכנע כי ייגרם למשיב נזק גדול יותר אם יינתנו הצווים המבוקשים. לפיכך, נעתר בית המשפט לבקשת המבקש למתן צו מניעה זמני, שיאסור על המשיבה לעסוק בהתקנות ובמכירות בלתי מורשות המפורטות בהסכם משנת 2006. צו המניעה ניתן עד ליום 5.6.2011, או עד למועד מתן פסק הדין בתובענה העיקרית, לפי המוקדם מביניהם. המבקש נדרש להעמיד ערבות לנזקים אפשריים שייגרמו למשיב, והבקשה השנייה, שנמצאה כי הוגשה שלא כהלכה, נדחתה.