ע"פ 7222/19

תקציר

במקרה זה, בית המשפט בחן ערעור הקשור הן להכרעת דין והן לגזר דין. הרשעתו של המערער בהריגה שונתה להריגה בקלות דעת, על פי תיקוני חקיקה והסכמה משותפת בין הצדדים. במרכז הערעור עמדה השאלה האם המערער היה מודע לכך שהוא נכנס לצומת באור אדום, ובכך נטל סיכון בלתי סביר המוביל לתוצאה קטלנית. המערער טען כי אין די ראיות לקיומה של מודעות, הנחוצות להריגה בקלות דעת, והציע במקום זאת הרשעה בגרימת מוות ברשלנות – אישום מופחת. בית המשפט הכיר בקושי להוכיח את מצבו הנפשי של אדם, במיוחד כאשר התעוררו סתירות בדברי המערער. עם זאת, תקדימים משפטיים דנים בחזקת מודעות המבוססת על אופי מעשיו של אדם, במיוחד כאשר ניכרת רשלנות רבתי, כמו במקרה זה של הפעלת אור אדום. למרות ערעור על חזקה זו, בית המשפט לא מצא ראיות ממשיות לשינוי מסקנה זו, והותיר על כנו את ההרשעה בהמתה בקלות דעת. הדיון בגזר הדין שקל את חומרת מעשיו של המערער והשווה אותה למקרים דומים, והגיע למסקנה כי העונש המקורי היה חמור מהתקדים המותר. בכך הופחת העונש, אם כי בית המשפט התעלם משיקולים אחרים שהמערער ציין לצורך הקלה, לרבות המלצות לעבודות שירות במקום מאסר. בסופו של דבר, העונש הותאם לעונש מאסר של חמש שנים כדי ליישר קו עם מדיניות הענישה המקובלת תוך שמירה על ההרשעה.