עת"מ 64872-11-21

תקציר

העותר, שאמו התגוררה בדירה ציבורית לפני פטירתה, ביקש להיות מוכר כדייר ממשיך או לקבל זכויות חוזיות לרכישת הדירה האמורה. משרד השיכון דחה את בקשתה, מה שהוביל את העותרת להגיש עתירה לבית המשפט. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה בשל שיהוי העתירה בהגשה, חוסר תום לב והיעדר זכאות לפי חוק הדיור הציבורי. לטענתם, אמו של העותר, השוכר החוזי, לא התגוררה בדירה במשך חמש שנים, תנאי לזכאות. בנוסף, העותרת לא הצליחה להוכיח כי התגוררה עם אמה בדירה במשך שלוש שנים רצופות לפני מותה, ובכך פסלה אותה עוד יותר כדיירת מתמשכת. טענות העותר, לרבות הסתמכות על החלטה שגויה של המשרד ואלימות במשפחה, היו בלתי עקביות ובלתי מבוססות. בית המשפט הסכים עם המשיבים, ולא מצא כל בסיס משפטי לתמוך בטענות העותרת וכי החלטות המשרד היו סבירות ותאמו את החוק. זאת ועוד, שיהוי הגשת העתירה על ידי העותרת, תוך פגיעה פוטנציאלית באינטרסים של צדדים שלישיים, הצדיק את דחייתה. עם זאת, בית המשפט לא הטיל הוצאות כספיות על אף אחד מהצדדים, והעותר יכול היה להגיש בקשה לסיוע בשכר דירה. פסק הדין דחה את העתירה, עם זכות ערעור בתוך 60 יום.