ת"א 45216-06-19

תקציר

התובע, שוכר בית קפה, תבע את הנתבע, בעל הנכס שמעל בית הקפה, בגין רשלנות, וביקש סעד של צו מניעה ופיצוי כספי בגין נזילות מים מרכוש הנתבע שגרמו לכאורה נזק לבית הקפה. התובע טען כי הנתבעת לא מילאה את חובת הזהירות המוטלת עליה, וכתוצאה מכך אירעו מקרים רבים של חדירת מים, שהצריכו תיקונים וגרמו לעוגמת נפש, נזק למוניטין ואי נוחות. השופטת קבעה כי התובעים לא הצליחו להוכיח את מרבית טענותיהם בשל היעדר ראיות מפורטות, ובפרט מומחיות הנדסית, למרות שהיו בידיהם האמצעים וההזדמנות להציגן. השופטת ציינה כי אין די בטענותיה הכלליות של התובעת בדבר הפגמים כדי להוכיח רשלנות מצד הנתבעת. עם זאת, השופט מצא הצדקה בתביעה ספציפית אחת בנוגע לאירוע משנת 2013 שבו התובע הציג כמה ראיות, כולל חשבונית עבור תיקונים. השופט הגיע למסקנה כי הנתבעת אחראית לדליפת המים בשנת 2013, אשר גרמה לנזק בסך 18,720 ₪. סכום זה נפסק לתובע, בצירוף הפרשי הפרשים וריבית. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, והבקשה לסעד של צו מניעה נדחתה מאחר שחובת הזהירות הנוכחית מספיקה. השופט הדגיש כי פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים והזמין ערעורים נוספים.