דנ"פ 10755/02

תקציר

העותר, שהורשע ברצח אחותו בדקירתה מספר רב של פעמים, ביקש לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון שאישר את הרשעתו. הטענה המרכזית הייתה כי הטיפול הרפואי שקיבלה אחותו לאחר הפיגוע היווה "גורם זר מתערב" שניתק את הקשר הסיבתי בין מעשיו לבין מותה. בית המשפט העליון, יחד עם בית המשפט המחוזי, דחה בעבר טענה זו, בקובעו כי מעשיו של העותר היו סיבת המוות היחידה וכי הטיפול הרפואי היה הולם. העותר טען כי ההחלטה סותרת פסיקות קודמות בסוגיית הקשר הסיבתי והפעיל את סעיף 309(1) לחוק העונשין, העוסק בתוצאות של טיפול רפואי שגוי על הסיבתיות. עם זאת, השופט לא מצא טעם בטענה זו, שכן העותר לא זיהה כללים מיוחדים או סתירות בפסק דינו של בית המשפט העליון המצדיקים דיון נוסף. השופט הדגיש כי דיון נוסף אינו בחינה חוזרת של תיק ויש להורות עליו רק אם קיימת סוגיה הלכתית משמעותית. מאחר שלא נמצאה סוגיה כזו, נדחתה העתירה לדיון נוסף.