ת"פ 734-03-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **ניתוח משפטי: גזר דין בתיק ת"פ 734-03-26 מדינת ישראל נ' זידאת (עציר)** **א. מבוא והכרעת הדין** הנאשם, יליד 2003, הורשע בעבירה של כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק (סעיף 12(א)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952) על יסוד הודייתו. על פי כתב האישום, הנאשם שהה בישראל ללא היתר כדין בין התאריכים 22.11.2025 ל-24.02.2026, תקופה של כשלושה חודשים, במהלכה עבד ולן בבאקה אל גרביה. **ב. הטיעונים לעונש** 1. **המאשימה:** הדגישה את חומרת העבירה, את תקופת השהייה הממושכת שלא כדין, ואת הפגיעה בערכים המוגנים. המאשימה הפנתה לתיקון 42 לחוק הכניסה לישראל, אשר החמיר את הענישה, ולפסיקה שקבעה מתחמי ענישה מינימליים של 3 חודשי מאסר בפועל. כמו כן, דרשה הטלת קנס מינימלי של 10,000 ₪ כפי שנקבע בחוק לאחר התיקון. המאשימה הציעה מתחם עונש של 3-10 חודשי מאסר בפועל ומתחם קנס של 10,000 ₪ ומעלה. לנוכח היעדר עבר פלילי, ביקשה המאשימה להעמיד את עונשו בתחתית המתחם המוצע, דהיינו מינימום 3 חודשי מאסר בפועל ו-10,000 ₪ קנס (או 50 ימי מאסר תמורתו). בנוסף, ביקשה להטיל מאסר על תנאי ולהתחייבות להימנע מביצוע עבירות דומות. 2. **ההגנה:** ביקשה להקל בעונש. הסנגור טען כי משך השהייה, אף שהיה כשלושה חודשים, אינו משפיע מהותית על מהות העבירה, שהיא כניסה אחת ויחידה. הדגיש כי הנאשם נכנס לישראל לצורך פרנסה בלבד ולא ביצע עבירות נוספות. לגבי נסיבותיו האישיות, הדגיש את היעדר העבר הפלילי, שיתוף הפעולה, ההודאה המהירה וחיסכון בזמן שיפוטי. הסנגור טען כי תיקון 42 אינו מחייב החמרה בעונש המאסר, והפנה לפסיקה שקבעה מתחם עונש מינימלי של חודשיים מאסר. הוא הציע מתחם של חודשיים מאסר ברף התחתון, וביקש למקם את הנאשם בתחתיתו. כן טען כי נסיבותיו הכלכליות הקשות של הנאשם מצדיקות הטלת קנס נמוך מהמינימום הקבוע בחוק, בהתאם לשיקול דעת בית המשפט. **ג. דיון והכרעה** 1. **הערכים המוגנים:** השופט הדגיש כי עבירת הכניסה והשהייה שלא כדין פוגעת בסדר הציבורי, בריבונות המדינה, ובאינטרס הבסיסי לפקח על הנכנסים לגבולותיה. הודגש הפוטנציאל לסיכון ביטחוני וחברתי הנשקף משוהים בלתי חוקיים, נוכח היעדר יכולת לזהותם ולפקח עליהם, וחשש למעורבותם בפלילים או בפעילות טרור. 2. **נסיבות ביצוע העבירה ומידת הפגיעה:** נקבע כי כניסת הנאשם לישראל שלא כדין נעשתה לצרכי פרנסה, כמקרה טיפולוגי נפוץ. עם זאת, תקופת השהייה הממושכת (כ-3 חודשים) נחשבה לנסיבה המחמירה, המגבירה את הפוטנציאל לחיכוך עם האוכלוסייה המקומית ומגדילה את הסיכון למעורבות בעבירות. לפיכך, נקבע כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא "ממשית". 3. **מדיניות הענישה הנוהגת:** * **טרם תיקון 42 (2012 ואילך, לפני המלחמה):** השופט פירט את פסיקת בית המשפט העליון בעניין אלהרוש (רע"פ 3677/13), שקבעה כי לעבירת שב"ח לצורכי פרנסה, בהיעדר עבירות נלוות, תחתית מתחם העונש היא מאסר על תנאי בלבד, ורף עליון של 5 חודשי מאסר. נקבע גם מתחם קנס של עד 2,000 ₪. הובהר כי יישום העקרונות נותר בידי הערכאות הדיוניות. * **לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל":** הודגשה החמרה ניכרת במדיניות הענישה. בתי המשפט קבעו כי נוכח הנסיבות הביטחוניות, מתחם העונש הולם נע בין חודשיים לשבעה חודשי מאסר בפועל, יחד עם מאסר על תנאי וקנס, בשל הפגיעה המוגברת בערכים המוגנים. במקרים מסוימים, נקבע כי תחתית המתחם ההולם היא 3 חודשי מאסר בפועל. * **תיקון 42 לחוק הכניסה לישראל (13.7.2025):** הוחמרה הענישה המרבית (משנה לשנתיים מאסר) וחייב הטלת קנס מינימלי של 10,000 ₪ או חילוט רכוש, אלא אם כן נרשמו טעמים מיוחדים. הודגש כי תיקון זה הוביל להחמרה נוספת, הן בהעלאת מתחמי הענישה והן בהרחבת רכיב הקנס. * **פסיקה עדכנית לאחר תיקון 42:** התייחסות לעפ"ג (מרכז) 18525-09-25 מדינת ישראל נ' חנני, שם נקבע כי מתחם העונש ההולם לשב"ח לצורכי פרנסה בלבד, ללא עבירה נלווית ועם שהות קצרה, נע בין 2 ל-8 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי ועיצומים כספיים. הודגש כי ניתן לסטות מהמתחם בהתאם לנסיבות, כגון שהייה ממושכת יותר. * **גובה הקנס:** אפנה לעפ"ג (ב"ש) 34805-12-25 מדינת ישראל נ' בדחה, שם נקבע כי ככלל, יש להטיל קנס בטווח שבין 10,000 ₪ ל-40,000 ₪, ובמקרים רגילים, 50 ימי מאסר תמורת הקנס. 4. **קביעת מתחם העונש ההולם:** לאור כל האמור, ובפרט לאור תקופת השהייה הממושכת, קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם הוא **3 עד 10 חודשי מאסר בפועל**, לצד ענישה מותנית וקנס בטווח שבין **10,000 ₪ ל-40,000 ₪**. 5. **קביעת העונש בתוך המתחם:** * **נסיבות מקלות:** הודאת הנאשם המהירה (חיסכון בזמן שיפוטי, נטילת אחריות), היעדר עבר פלילי, ומצבו הכלכלי הקשה שהוביל אותו לכניסה לישראל לצורך פרנסה וסיוע לאביו. * **החלטה לגבי מאסר בפועל:** לאור הנסיבות המקלות, הוחלט להטיל מאסר בפועל **בתחתית מתחם העונש ההולם**, דהיינו 3 חודשי מאסר בפועל. * **החלטה לגבי קנס:** נקבע כי אין עילה לחרוג לקולא מקנס המינימום (10,000 ₪). טענה כללית למצב כלכלי קשה אינה מצדיקה סטייה מקנס המינימום, שכן קשיים כלכליים הם המניע הנפוץ לכניסת שב"חים. עם זאת, לאור מצבו הכלכלי של הנאשם, הוחלט **להסתפק בהטלת מאסר חלף הקנס לתקופה מתונה יחסית**, ונמוכה מהמקובל בפסיקה (21 ימי מאסר תמורת 10,000 ₪). **ד. גזר הדין** * **מאסר בפועל:** 3 חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו (24.02.2026). * **מאסר על תנאי:** חודשיים מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירה לפי חוק הכניסה לישראל. * **קנס:** 10,000 ₪, או 21 ימי מאסר תמורתו (מצטבר), לתשלום עד 16.04.2026. **ה. עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **התאמת מדיניות הענישה לנסיבות הביטחוניות:** פסק הדין ממחיש את ההשפעה המכרעת של המצב הביטחוני על קביעת מתחמי העונש, במיוחד לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". הדבר בא לידי ביטוי בהעלאת רף הענישה ובהדגשת הפגיעה המוגברת בערכים מוגנים. 2. **השפעת תיקון 42 לחוק הכניסה לישראל:** פסק הדין מדגים את האכיפה המחמירה של הוראות התיקון, בדגש על הטלת קנס מינימלי גבוה (10,000 ₪). הדבר מהווה חידוש משמעותי במדיניות הענישה, שכן עד לתיקון זה, רכיב הקנס היה פחות דומיננטי. 3. **איזון בין החומרה המוצדקת לבין נסיבות אישיות:** השופט מבצע איזון בין הדרישה להחמיר בענישה בנוגע לעבירות כניסה ושהייה שלא כדין, לבין הנסיבות המקלות של הנאשם (הודאה, היעדר עבר פלילי, מוטיבציה כלכלית). ההחלטה להעמיד את המאסר בפועל בתחתית המתחם, תוך הטלת מאסר מופחת תמורת הקנס, משקפת ניסיון לאזן בין ערכים אלו. 4. **הגמשת עונש הקנס בנסיבות כלכליות:** אף שנקבע כי קושי כלכלי כשלעצמו אינו עילה לפטור מקנס מינימלי, בית המשפט כן השתמש בגמישות זו כדי להקל על הנאשם, באמצעות קביעת ימי מאסר חלופיים מופחתים, ולאחר שהכיר במצבו הכלכלי כגורם לכניסתו לישראל. 5. **הבניית שיקול הדעת השיפוטי:** פסק הדין מציג תמונה ברורה של מתחמי הענישה הנקבעים על ידי בתי המשפט, כפי שנדרש לאחר תיקון 113 לחוק העונשין. הדבר מאפשר שקיפות והבנה טובה יותר של טווחי הענישה הצפויים. **ו. הערה חשובה** פסק הדין ניתן בתאריך 16.03.2026, שהוא תאריך עתידי. ניתוח זה מבוסס על המידע שהוצג, ומתייחס למשפט כפי שהוא מנוסח.