ע"פ 312/73

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון התייחס לערעור על הרשעה בחברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, קשירת קשר לביצוע מעשה לפגיעה בריבונות המדינה וטיוח עבירות ביטחון. המערער טען כי הודאתם אינה קבילה וכי העבירות בהן הואשמו אינן משתמעות מההודאה. בית המשפט הסכים כי ההודאה ניתנה מרצון וקבילה כראיה. עוד נקבע כי המערער אכן הצטרף להתאחדות בלתי מותרת, כהגדרתה בתקנות ההגנה (שעת חירום), והרשיע אותו בעבירה זו. עם זאת, בית המשפט זיכה את המערער מהאישומים לפי חוק ביטחון המדינה, שכן ההודאה ושאר הראיות לא העידו די הצורך על כוונה לפגוע בריבונות המדינה או על ידיעת עבירות ספציפיות. דעת הרוב המתיק את עונשו של המערער לארבע שנות מאסר, ואילו השופט י' כהן, בדעת מיעוט, הרשיע את המערער בעבירה לפי סעיף 10 לחוק ביטחון המדינה והציע עונש של שבע שנות מאסר. פסק הדין הדגיש את חומרתן של עבירות אלה ואת הצורך בהגנה מפניהן במועד, המשקפת את ערכיה הדמוקרטיים וביטחון המדינה של ישראל.