ע"א 83/87

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגיש המערער מס' 1, עורך דין במקצועו, נגד המשיב מס' 1, עזבון קרוב משפחתו המנוח, לתשלום שכר טרחה בגין שירותים משפטיים שניתנו לפני ואחרי פטירת המנוח. התביעה, שהוגשה 12 שנים לאחר סיום השירותים, נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי משלושה טעמים: התיישנות, חוסר סמכות ופורום לא תקין. בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי השופט גולדברג, אישר את הדחייה בעילה הראשונה, אך דחה את השתיים האחרונות. באשר לתקופת ההתיישנות, קבע בית המשפט כי התביעה לשכר טרחה שנצבר טרם פטירת המנוח קצובה בזמן, שכן היא הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות החלה. עם זאת, התביעה החלופית שהתבססה על הסכם נטען משנת 1978 לא נדחתה בעילה זו, שכן היא היוותה עילת תביעה נפרדת. בית המשפט מצא כי לבית המשפט הישראלי סמכות לדון בתיק, בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי, שכן החובה הייתה צריכה להתממש בישראל. יתר על כן, ישראל נחשבה לפורום המתאים לדון בתיק, חרף תחולת הדין האמריקאי, שכן המשיב לא סיפק תשתית עובדתית להתדיינות בתיק בארה"ב. לפיכך קיבל בית המשפט העליון את הערעור, דחה את החלטת בית המשפט המחוזי והעביר את התיק להמשך ההליכים. השופט מלץ והשופטת אור הסכימו עם פסק הדין.