ת"א 2399/03

תקציר

פסק הדין מאשר תביעה כתובענה ייצוגית, ביחס לחמשת המשיבים הראשונים, בסוגיות פרשנות הסכם הנופש, דמי אחזקה מופרזים, קיזוז הכנסות מימון, שלילת זכויות נופש מבעלים ששילמו דמי אחזקה, גביית תשלום מבן משפחה כנופש חמישי, פיצול עמלות, דמי טיפול בעת מכירת זכויות, דיווחים כוזבים, סובסידיות להחזקת מניות לבעלי שליטה, חישוב דמי אחזקה סופיים, השכרת שטחים ציבוריים לצרכים פרטיים, סוגיות פיקוח ותנאים מפלים בחוזה אחיד. התביעה נועדה לקבוע את דמי האחזקה השנתיים לבעלי יחידות נופש, על בסיס חוזה אחיד, ולברר האם המשיבים יכולים לשלול זכויות חופשה ממי שאיחר בתשלום דמי האחזקה. השופט קבע כי פרשנותם של המבקשים לחוזה נכונה וכי שיטת החישוב של המשיבים מעוותת כלכלית. בנוסף, המבקשים עמדו בנטל הראייתי המוטל עליהם בכל הנוגע לקיזוז הכנסות מימון, בעוד שבנושאים אחרים, כגון דיווחים כוזבים ובעיות פיקוח, לא היו ראיות מספיקות. השופט דחה גם בקשות להחליף את התובע הייצוגי ואת בא כוחו, ומצא את הייצוג הנוכחי מתאים. זאת ועוד, הבקשה נגד המשיבים השישי והשביעי, שהיו מפקחים לשעבר, נדחתה בשל הבהרת המבקשים כי לא ביקשו סעד נוסף כנגדם. המבקשים חויבו לשלם למשיבים אלה שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪. לבסוף, הדגישה השופטת את חשיבותו הצרכנית של ההליך ודחתה את בקשת היועץ המשפטי לממשלה למחוק ולהפעיל מחדש את התיק. ההחלטה הייתה אמורה להתפרסם בשני עיתונים יומיים על חשבון המשיבים.