ת"א 50278-07-12

תקציר

השופטת קבעה כי על הנתבעת לפנות את הנכס המושכר, שטח עסקי, עד ליום 1.3.2014, בשל הפרות משמעותיות ומתמשכות של הסכם השכירות המוגן. הנתבעת לא שילמה דמי שכירות במשך שנתיים שקדמו להגשת התביעה ואף לא שילמה את דמי השכירות הנומינליים לשנת 2013. השופטת ציינה את דפוס אי התשלום של הנתבע, שכלל איחורים תכופים בתשלומים והליך פינוי קודם שהסתיים בהסכם פשרה שהנאשם לא קיים. השופטת הדגישה כי התובעת גילתה סבלנות והסכימה לקבל פיגורים בתשלומים, אך אין מדובר בפרקטיקה מחייבת. הנתבע גם לא הביא ראיות מספיקות למצוקה הכלכלית שתיגרם כתוצאה מהפינוי. בנוסף, חישב השופט את סך החוב, כולל דמי שכירות שלא שולמו והפרשי הצמדה הנובעים מהסכם פשרה משנת 1991, ל-41,950 שקל, אותם על הנתבע לשלם בצירוף הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 שקל. ככלל, קבעה השופטת כי התובעת זכאית לפינוי וכי סעד מן היושר אינו מוצדק במקרה זה. פסק הדין ניתן בהיעדר שני הצדדים, וההחלטה הייתה מחייבת.