ת"א 49929-09-22

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים שסיפקת: **ניתוח משפטי – ת"א 49929-09-22 רבו ואח' נ' לוי ואח' (בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, השופט אילן דפדי)** **מבוא** פסק דין זה עוסק בבקשת התובעים להורות על מחיקת נספחים שצורפו לתצהירי הנתבעים, מחיקת חוות דעת מומחה שהוגשה שלא כדין, ומחיקת תצהירי עדים שלא נכללו ברשימת העדים. החלטת בית המשפט נוגעת למספר סוגיות פרוצדורליות מרכזיות בדין האזרחי, ובפרט להליכי גילוי מסמכים, הגשת ראיות והתנהלות הצדדים בהליך. **א. צירוף מסמכים שלא גולו בהליך גילוי מסמכים (תקנה 60(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי)** **העיקרון המשפטי:** הלב של סוגיה זו טמון בעקרון היסוד של הליך שיפוטי הוגן, המתבסס על שקיפות, שוויון בין הצדדים והימנעות מהפתעות בלתי צפויות. תקנה 60(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות") מבטאת עיקרון זה באופן מפורש. היא קובעת כי בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו, או שאינו מאפשר עיון בו, לא יהיה רשאי להגישו כראיה מטעמו, אלא ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים. **החידוש/היישום בפסק הדין:** בית המשפט המחוזי מדגיש בפסק דין זה את חשיבותה של תקנה 60(ג) ואת הסנקציות המוטלות בגין הפרתה. השופט דפדי קובע באופן חד משמעי כי צירוף "הררי מסמכים" לתצהירי עדות ראשית, מבלי שגולו כנדרש במסגרת תצהיר גילוי המסמכים הכללי, מהווה "הפרה בוטה של הוראות התקנות". הוא דוחה את טענת הנתבעים כי זכותם להגיש יחד עם התצהירים מסמכים שאותרו בשלב מאוחר יותר, וקובע כי חובת הגילוי הייתה קיימת כבר בשלבים המקדמיים. יתר על כן, בית המשפט דוחה את הטענה שהמסמכים לא נתבקשו על ידי התובעים. נקבע כי חובת הגילוי כוללת את כל המסמכים הרלוונטיים למחלוקת, גם אם לא התבקשו באופן ספציפי. בית המשפט אף מציין כי הנתבעים "עשו דין לעצמם" בכך שצירפו מסמכים רבים מבלי לגלותם כנדרש. **הערה חשובה:** בית המשפט השאיר דלת פתוחה לגבי נספחים 1 ו-2, בכפוף להגשת תצהיר משלים מצד התובעים. הדבר מעיד על גמישות מסוימת, אך תחת תנאים ברורים, ולא כברירת מחדל. **ב. צירוף חוות דעת מומחה לאחר מינוי מומחה מטעם בית המשפט (תקנה 88(ד)(1) לתקנות)** **העיקרון המשפטי:** תקנה 88(ד)(1) קובעת כי לאחר שבית המשפט מינה מומחה מטעמו, אין מקום להגשת חוות דעת נוספת מטעם בעלי הדין. עקרון זה נועד למנוע "משחקים" פרוצדורליים, הבאת ראיות נוספות באופן עקיף, ולשמור על הליך יעיל וממוקד. מטרת המומחה מטעם בית המשפט היא לספק חוות דעת אובייקטיבית וניטרלית, ולעתים אף לסיים את המחלוקת או לצמצמה באופן משמעותי. **החידוש/היישום בפסק הדין:** בית המשפט המחוזי דבק בהחלטתו הקודמת מיום 7.7.2024, שבה נדחתה בקשת הנתבעים לצרף חוות דעת נוספת. השופט דפדי קובע כי טענת הנתבעים, לפיה המסמך שצורף אינו "חוות דעת מומחה" אלא "טבלה מרכזת", הינה "תרתי דסתרי". לאור תוכן המסמך, מדובר בחוות דעת לכל דבר ועניין, וצירופה לאחר מינוי מומחה מטעם בית המשפט מהווה הפרה של התקנות ושל החלטת בית המשפט. **חידוש מסוים:** בית המשפט מבהיר באופן ברור כי ככל שהנתבעים מבקשים לחקור את המומחה מטעם בית המשפט, הם רשאים לעשות כן, אך אין זה מצדיק הגשת חוות דעת נוספת. זהו יישום עקבי של הכלל, המדגיש את חשיבות הליך החקירה הנגדית של מומחה בית המשפט ככלי יעיל לבחינת חוות דעתו, במקום הגשת ראיות נוספות. **ג. צירוף תצהירים של עדים שלא נכללו ברשימת העדים** **העיקרון המשפטי:** ניהול הליך שיפוטי תקין דורש סדר וארגון. הדבר כולל הגשת רשימות עדים מוסכמות, על מנת לאפשר לצדדים להיערך לחקירות נגדיות ולהבטיח שכל העדים הרלוונטיים יוזמנו כדין. צירוף תצהירים של עדים שלא נכללו ברשימה, ללא קבלת אישור מוקדם מבית המשפט, מהווה סטייה מן הכללים הללו. **החידוש/היישום בפסק הדין:** בית המשפט דוחה באופן מוחלט את טענת הנתבעים כי ניתנה להם הרשאה להגיש תצהירי עדים שלא נכללו ברשימה. השופט דפדי מבהיר כי החלטה קודמת שלו (מיום 8.1.2025) עסקה באפשרות זימון עדים שלא באמצעות תצהיר, כאשר הכוונה הייתה לעדים שכבר נכללו ברשימה ולא ניתן היה לקבל מהם תצהיר. **חידוש/הדגשה:** בית המשפט מדגיש כי "הנתבעים לא הגישו בקשה לזימון עדים אלא פשוט צירפו מבלי לקבל אישור של בית המשפט לכך תצהירים של חמישה עדים נוספים." התנהלות זו מתוארת כ"עשיית דין עצמית שאינה מקובלת", והובילה למחיקת התצהירים, למעט אחד (של הקבלן חוסיין עמר), שם התובעים הסכימו בכפוף לפסיקת הוצאות. **ד. היבטים נוספים והרשעות** * **התנהלות הנתבעים:** בית המשפט אינו מהסס לבקר בחריפות את התנהלות הנתבעים, אותה הוא מתאר כ"הפרה בוטה", "עשיית דין עצמית", ו"סרבול שלא לצורך". הדבר מראה על כך שבית המשפט מייחס חשיבות רבה למילוי התקנות והוראותיו. * **הוצאות:** כתוצאה מהתנהלות זו, בית המשפט מטיל על הנתבעים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, "ללא קשר לתוצאות". הדבר מדגיש את הנזק שגרמה התנהלות זו להליך השיפוטי ואת הרצון להרתיע צדדים מלהתנהל באופן דומה בעתיד. * **הבחנה בין מסמכים שצורפו לכתבי טענות:** בסעיף 37, בית המשפט מבחין בין מסמכים שצורפו כנספחים לתצהירים (ואשר נמחקו) לבין מסמכים *הכלולים* באותם נספחים אך *צורפו גם לכתבי הטענות*. הדבר חשוב שכן אין בכך כדי למנוע מהצדדים להסתמך על מסמכים אלו במסגרת כתבי הטענות עצמם. **סיכום** פסק הדין מדגים באופן ברור את מחויבות בית המשפט לסדר פרוצדורלי, הוגנות, ושמירה על הליכי גילוי מסמכים וראיות כנדרש. בית המשפט מראה נחרצות כלפי ניסיונות של צדדים לעקוף את התקנות או לפעול באופן עצמאי, ומטיל סנקציות מתאימות, כולל הוצאות משפט, כדי להבטיח את שלמות ההליך השיפוטי. ההחלטה מחזקת את מעמדה של תקנה 60(ג) ו-88(ד)(1) כתקנות יסוד בהליך האזרחי.