ע"א 8173-11-22

תקציר

השופט דחה את הערעור בנימוק שלא הוצגו ראיות חדשות, ותצהירי העד המרכזי עמדו כפי שהיו. העד, עובדיה, טען כי נודע לו על מכתב המהווה את הבסיס לתביעה רק בשנת 2018, והשופט קיבל טענה זו ודחה את הטענה שהיה עליו לגלות אותה מוקדם יותר. לפיכך קבע השופט כי לא ניתן לקבל את טענת ההתיישנות. השופטת גם הסכימה עם פרשנותו של בית משפט קמא לפרסום המדובר, וסיווגה אותו כ"לשון הרע", שכן הוא עלול לפגוע במקצועם של עובדיה ועובדיו. השופט הסכים עם דחייתו של בית משפט קמא את הגנת האמת לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. יתר על כן, השופט קבע כי הפיצוי בסך 40,000 ₪ שנפסק על ידי הערכאה הנמוכה יותר הוא סביר ומצוי בגבולות החוק, כלומר ערכאת הערעור אינה יכולה להצדיק התערבות. לבסוף ציינה השופטת בקצרה כי סכום ההוצאות שנפסק למשיב היה סביר וכי לא היו נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בשיקול דעתו של בית המשפט הפרוצדורלי בעניין זה. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪, כאשר יתרת סכום הערבות תוחזר למערערת.