ת"א 1034/01

תקציר

הדיון נסוב סביב תביעה שהוגשה נגד רופא, קופת חולים ובית חולים, בגין רשלנותם לכאורה שהובילה ללידת ילד בעל ליקוי קשה. טענת התובעת מתבססת על עילת הולדה שלא כדין, וטוענת כי רשלנות הנתבעים כלפי האם במהלך הריונה גרמה לנכויות הקשות של הילד, ומכאן משתמע כי אי קיומו היה עדיף על קיומו הלקוי של הילד. עם זאת, השופט פוסק לטובת הנתבעים, וקובע כי לא הייתה רשלנות מצידם שתצדיק את תביעת התובע. השופטת בוחנת בהרחבה את האירועים שהובילו ללידה ולא מוצאת כל הפרת חובת זהירות מצד הנתבעים. יתר על כן, השופט מגיע למסקנה כי גם אם הייתה רשלנות כלשהי, היא לא גרמה לנזק ובכך ניתקה כל קשר סיבתי. קביעתו של השופט מושפעת מהחלטת ההורים להמשיך בהריון וליילד את הילד, למרות שהיו מודעים לסיכונים ולליקויים הפוטנציאליים. באשר למידע שנמסר להורים בבית החולים, השופטת מקבלת את העובדה שהיה פער בנתונים שהוצגו להם, אך בסופו של דבר מחליטה כי הדבר לא השפיע על החלטתם, שכן ערכיהם המוסריים והאופטימיות שלהם הניעו אותם לקחת את הסיכון שבלידה. השופטת מדגישה כי בחירת ההורים נובעת מערכיהם ומהמצפן המוסרי שלהם, והרופאים הציגו בפניהם את המידע הדרוש מבלי להשפיע על החלטתם. לפיכך, התביעה נדחית, וכל צד אחראי להוצאות המשפט שלו.