ע"ו 46119-04-13

תקציר

הוגש ערר על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית להאריך את הטיפול הרפואי הכפוי של המערער לפי חוק טיפול בחולי נפש. המערער, יליד 1967, סבל מסכיזופרניה פרנואידית והיה נתון במשך קרוב לארבע שנים באשפוז פלילי ובטיפול כפוי בשל עבירה שעברה. החלטת הוועדה התבססה על חוסר תובנתו של המערער לגבי מצבו הנפשי והצורך בהמשך הטיפול. עם זאת, בית המשפט קבע כי הצו הנוכחי אינו מידתי ביחס לחומרת העבירה וכי די בכמעט ארבע שנות כפייה. הערעור התקבל, ונקבע כי האשפוז הפלילי והטיפול הכפוי יסתיימו בתוך שבעה ימים. החלטה זו לא שללה את האפשרות ליזום כפייה רפואית במסלול האזרחי במידת הצורך. בית המשפט הדגיש גם את תפקידה של הוועדה כמגינה על זכויות המטופל והכיר בהליך הערעור הנוכחי, לרבות ייצוג המטופל על ידי הסניגוריה הציבורית, כמנגנון יעיל להבטחת המידתיות. על פי פסק הדין, יש לשקול את משך האשפוז הפלילי והטיפול הכפוי יחד ובאופן פרופורציונלי לתקופת הענישה המרבית בגין העבירה. במקרה זה, העונש המרבי בגין עבירת המערער היה חמש שנות מאסר, שהצו הנוכחי כבר חרג מהן.