ת"א 41205-08-20

תקציר

התובעת, חברה, שילמה סך של 1,423,485 ₪ בגין שומת רשות המסים בגין ניכויים בגין תשלומים ששולמו לנתבעת עבור שירותי ניהול. הנתבע קיבל את התשלומים באמצעות חברה בבעלותו. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים – המנכ"ל לשעבר והחברה שלו – להחזר הסכום ששולם, וכן להוצאות נוספות שנגרמו במהלך הליכי המס. בית המשפט קיבל את התביעה, וקבע כי הנתבעים אחראים לתשלום חבות המס המוזכרת בהסכם שנחתם בין התובע לנתבע. על פי ההסכם, הנתבע סווג כקבלן עצמאי והתחייב לשלם כל מס החל על השירותים שסיפק. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים בדבר התיישנות, שיהוי והתנדבותו הנטענת של התובע לשלם את השומה מבלי להיוועץ בהם. נפסק כי מעשיו של התובע היו סבירים ובמועד, וכי חוסר המעש של הנתבעים וסירובם לשתף פעולה או לתרום לחבות המס הותירו אותם חייבים במלוא הסכום. בנוסף, דחה בית המשפט את טענתם החלופית של הנתבעים לאי תשלום מלוא הסכום, שכן היא מותנית בהחזר התובע מרשות המסים, שלא הוכח. עם זאת, התביעה לגביית חלקם של הנתבעים בהוצאות התובע בהליכי המס נדחתה מחוסר ראיות. בעקבות זאת הורה בית המשפט לנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בסך של 1,423,485 ₪, בצירוף ריבית והוצאות משפט. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם חלק יחסי משכר טרחת התובע, בסך 70,000 ₪. בפסק הדין נקבע כי יש לשלם את הסכומים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.