ת"א 25012-02-12

תקציר

התובע עבר שני ניתוחי גב שבוצעו על ידי הנתבע, רופא פרטי, בבית חולים בבעלות המדינה. התובעת טענה כי הניתוחים בוצעו ברשלנות, כי הנתבע לא עמד בחובת הגילוי שלו כלפיה, וכי כתוצאה מכך נגרם לה נזק גופני. המחלוקת העיקרית הייתה האם הנתבעת אבחנה נכונה את מצבו הרפואי של התובע ובחרה בניתוח המתאים. התובעת טענה כי היא סובלת מספונדילוליסטזיס איסתמי והניתוחים היו צריכים להיות שונים. הנתבעים טענו כי האבחנה הייתה ספונדילוליסטזיס ניווני, והניתוחים היו מתאימים ומבוצעים כראוי. בית המשפט בחן ראיות רפואיות רבות ומצא כי הנתבע טעה באבחנה של מצבו של התובע. עם זאת, הניתוח שבוצע התאים למצב האמיתי – ספונדילוליסטזיס ניווני. הניתוחים שנבחרו לא היו רשלניים, למרות שאבחנתו של הנתבע הייתה שגויה. עוד קבע בית המשפט כי הניתוחים לא בוצעו ברשלנות. באשר לחובת הגילוי, מצא בית המשפט כי הנתבעת לא סיפקה את האבחנה הנכונה לתובע, דבר המהווה הפרה. עם זאת, מאחר שתוצאות הניתוחים לא הושפעו מהטעות, ההפרה לא גרמה לנזק לתובע. עם זאת, בית המשפט מצא פגיעה באוטונומיה של התובעת, ופסק לה פיצויים בסך 100,000 ש"ח לצד הוצאות בסך 15,000 ש"ח, בהתחשב בדחיית התביעה העיקרית. סיכומו של דבר, התביעה בגין רשלנות נדחתה, ואילו התביעה בגין היעדר הסכמה מדעת התקבלה בחלקה, וכתוצאה מכך נפסקו לתובע פיצויים נמוכים יחסית.