ת"א 32549-10-21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס לתביעה כספית בסך 149,000 ₪ שהגישה דלק חברה לדלק ישראל בע"מ כנגד הנתבעים, בעלי תחנת דלק. התביעה הינה להחזר ארנונה ששולמה על ידי התובעת בשם הנתבעים. התיק מתנהל מאז 2016 וסובב סביב מספר סוגיות מרכזיות. ראשית, התעוררה מחלוקת לגבי זהות הגורם הזכאי להחזיק בתחנת הדלק לאחר תום תקופת השכירות. עניין זה נדון בהליך משפטי קודם, שהסתיים בפסק דין שאישר הסדר בין הנתבעים לבין צד שלישי, דלקנית חברה ישראלית לשיווק דלקים בע"מ. אולם ההליך הנוכחי מתמקד בתביעת התובע לתשלום ארנונה. הנתבעים טענו באופן עקבי כי התובע פעל בחוסר תום לב וב"קנוניה" עם דלקנית, טענה שהתובע מכחיש. במהלך ההליך הנוכחי, הנתבעים לא הגישו רשימת עדים כנדרש בחוק, דבר שגרם לסיבוכים פרוצדורליים. בתחילה טענו כי יכניסו להליך חברה חדשה, רשות ייעוץ וליווי בע"מ, אך הדבר לא יצא אל הפועל. בתצהיר הנתבעים הוזכרה חברת הרשות והרלוונטיות שלה לתיק, אך הם עדיין לא נקטו כל פעולה להכללתם בהליך או לשליחת הודעת צד ג'. הרלוונטיות של חברת הרשות נובעת מטענות הנתבעים לקנוניה בין התובעת לבין דלקנית, שהובילה לכאורה לניסיונו של התובע להתחמק מתשלום ארנונה. לאחרונה ביקשו הנאשמים לזמן עד, מר מג'די אלשיך, שעל פי הדיווחים הוא הבעלים של חברת הרשות. בקשה זו נתקלה בהתנגדות מצד התובעת בשל שיהויה, חוסר הצדקה ואי סדרים פרוצדורליים. בית המשפט, לאחר ששקל את הטענות, פסק נגד בקשת הנתבעים לזמן את מר אלשיך. ההחלטה התבססה על הקביעה כי העדות אינה רלוונטית, והנתבעים לא סיפקו הצדקה לשיהוי בהגשת הבקשה. בנוסף, הדגיש בית המשפט את חשיבות העמידה בדרישות הפרוצדורליות וציין כי הנתבעים לא הוכיחו נסיבות חריגות המצדיקות חריגה מהמועדים שנקבעו. בעקבות זאת חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪.