תא"ק 14610-10-13

תקציר

פסק הדין דן בדחיית בקשת רשות ערעור על צו קודם למתן חשבונות, המאשר את קיומם של יחסי שותפות ונאמנות בין התובע לנתבעים. הצדדים הסכימו לחשב את סכום התביעה במסגרת הסדר הפשרה החשבונאי, אך לא הצליחו להגיע להסכמה על נוסח הפשרה. בית המשפט בוחן את טיב היחסים ומוצא כי טענת הסכמי הלוואה רגילים המנותקים מהפעילות הכוללת של הצדדים אינה נסבלת. הנסיבות סביב ניסוח הסכמי ההלוואה, כמו גם התנהלות הצדדים, מצביעות על היותם הסכמים למראית עין. בהתחשב במערכת היחסים הכוללת בין הצדדים, בית המשפט קובע כי ההלוואות ינוכו מהרווחים העתידיים. השופט דן גם בחוק ההתיישנות, קובע כי אישור הנתבע להלוואה מאפס את המירוץ, וקובע כי הסכומים הנתבעים יובאו בחשבון בדרך של קיזוז, בהתבסס על תוצאות ההליך בבית המשפט המחוזי. פסק הדין אוכף אפוא את הסכמת הצדדים לערוך הסדר חשבונאי, וקובע את המסגרת לניכוי סכומי התביעה, אם בכלל, בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי.