ת"פ 14220-03-12

תקציר

שלושה נאשמים, שהיו קטינים בעת ביצוע העבירה, הורשעו בחבלה בנסיבות מחמירות בכוונה תחילה, בגין מעורבותם בתקיפה אלימה של שני מתלוננים, שניר ורועי. התקיפה אירעה לאחר שקבוצת צעירים הפריעה למסיבה שאירחו הנאשמים, מה שהוביל לעימות מילולי. הנאשמים, חמושים במוטות ברזל ובמקלות, רדפו אחרי המתלוננים ותקפו אותם קשות, תוך שהם גורמים להם לחבלות שהצריכו אשפוז. הנאשמים הודו תחילה אך בהמשך חזרו בהם מחלקים מהודאותיהם. הם הודו באשמה בחלק מהאישומים, אך הכחישו אחרים, בשל המשפט המתמשך של מקורביהם, שהקשה עליהם למסור תיאור מלא של האירועים. תסקיר שירות המבחן היה חיובי בדרך כלל, וציין את חרטת הנאשמים ואת סיכויי השיקום, אך לא המליץ על טיפול בשל הודאות חלקיות. השופט הרשיע את הנאשמים, תוך הדגשת חומרת מעשיהם, אך גם בהתחשב בגילם הצעיר, ברקע הסוציו-אקונומי שלהם ובהבעת החרטה. על כל אחד מהם נגזרו 15 חודשי מאסר, בתוספת מאסר על תנאי ותשלום פיצויים לקורבן. השופט עיכב את עונש המאסר כדי לאפשר סינון ראשוני של שב"ס לשיבוץ הולם בכלא. הכרעת הדין הדגישה את חשיבות השיקום לקטינים, תוך הכרה בחומרת העבירה, תוך איזון בין הגמול לבין סיכויי השיקום.