תמ"ש 27722/01

תקציר

בהיעדר הסכם ממון, בחן בית המשפט האם דירת המגורים, שנרכשה חצי שנה לפני הנישואין ונרשמה על שם הנתבע, צריכה להישאר בבעלותו בלבד או להתחלק שווה בשווה בין בני הזוג, כפי שנטען על ידי האישה התובעת, לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג. הנתבע טען כי הוריו העניקו לו במתנה את הדירה, והוא הבהיר לאשתו כי היא תישאר רכושו הבלעדי. עם זאת, בית המשפט מצא כי חיי המשפחה הארוכים של הצדדים, לידת שלושת ילדיהם ותפקידה של הדירה כבית המשפחה במשך 17 שנים, לצד היעדר הפרדות משמעותיות וראיות לתרומות משותפות למשק הבית, מצביעים על כוונה לחלוק בדירה. בית המשפט הדגיש את חשיבות ההגינות ותום הלב ביחסים בין בני זוג וציין כי טענות הנתבע לאי שיתוף אינן משכנעות. לפיכך פסק בית המשפט לטובת האישה, קבע כי היא זכאית למחצית הזכויות בדירה והורה על רישום מתאים. בנוסף, קבע בית המשפט את שווי זכויותיה של האישה ברכב המשותף לבני הזוג, וקבע כי המועד הקובע לחישוב זכויות אלה הוא מועד הקרע המוסכם. הנתבע חויב לשאת בהוצאות המשפט ולשלם את שכר טרחת עורך דינה של האישה, בצירוף היתרות הכספיות המוסכמות, בלוחות זמנים מוגדרים.