ת"א 3227/07

תקציר

התובע, בעל דירת מגורים בבית ג'אן, תבע את המועצה המקומית בית ג'אן על סך 55,000 ₪ דמי שכירות שלא שולמו. המועצה הכחישה את הטענה וטענה כי הנכס הושכר לצד שלישי. הצדדים הסכימו כי לא היה הסכם שכירות בכתב, וההסכם בעל פה לא נחתם כדין, מה שעל פי פקודת העיריות הופך את ההסכם לבטל. עם זאת, החוק קובע כי ההסכם הבטל גורר את תחולתם של סעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים, הקובעים השבה במקרה של ביטול חוזה. מאחר שהמועצה השתמשה בנכס במשך מספר שנים, עליהם לשלם את דמי השכירות המתאימים, שנקבעו על ידי בית המשפט בין 6 ל-7.6 שקל למ"ר. בית המשפט בחן האם המועצה השתמשה בנכס בתקופה הרלוונטית לסכסוך, אשר לטענת התובעת היא משנת 2003 ואילך. הראיות הראו כי המועצה השתמשה בנכס לכל המאוחר עד פברואר 2002, ולא הייתה כל הוכחה לשימוש כלשהו לאחר תאריך זה. לפיכך, התביעה לדמי שכירות בתקופה 2003 ואילך נדחתה. זאת ועוד, התובע לא הצליח להוכיח כי המועצה חייבת לו כספים כלשהם. למרות שהנהלת החשבונות של המועצה הייתה לקויה, התובע לא הביא כל ראיה לכך שרישומי הנהלת החשבונות היו שגויים או שפגעו בו. טענתו של התובע כי המועצה חייבת לו כספים לא הייתה משכנעת, מה גם שהקיזוזים שביצעה המועצה על חוב הארנונה שלו נעשו בהסכמתו ובידיעתו. בסיכומו של דבר, התובע לא הצליח להוכיח את טענתו, והתביעה נדחתה. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, מאחר שהתנהלות המועצה בנוגע להנהלת החשבונות שלה הייתה מוטלת בספק.