דב"ע מט/133 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו בעניין פיטורי עובדת במהלך הריונה. העובדת, רחל שלום, פוטרה על ידי מעסיקתה, תנועת ברית הקיבוצים, כשהייתה בחודש החמישי להריונה. המעסיקה טענה כי לא הייתה מודעת להריונה באותה עת. בעקבות הפיטורים ביקש המעסיק היתר רטרואקטיבי מהמפקח הראשי על העבודה במשרד העבודה והרווחה לסיים את חוזה העובד, אך בקשתו נדחתה. בית הדין לעבודה קבע כי הפיטורים היו בלתי חוקיים והורה למעסיק לשלם לעובד שכר, קצבאות ופיצויים עד למועד החלטת המפקח. הן העובד והן המעסיק ערערו על פסק הדין של בית הדין לעבודה. הערעור עסק בתוקפם של פיטורי העובד, בהתחשב בהחלטת מפקח העבודה הראשי, ובחישובי שכרו וקצבתו של העובד. בג"ץ קבע כי לבית הדין לעבודה נתונה הסמכות לבחון את החלטת המפקח על פי עקרונות המשפט המינהלי, ואין להתערב בשיקוליה של רשות מוסמכת אלא אם נלקחו בחשבון שיקולים בלתי ענייניים. בית הדין העליון הסכים עם קביעת בית הדין לעבודה כי החלטת הממונה התבססה על שיקולים ענייניים הנוגעים לפיטורי העובדת, דהיינו נסיבות הסכסוך שהוביל לפיטורים והצורך להגן על עובדות בהריון. הממונה סבר שפיטורי העובד קשורים ליחסי עבודה ולסכסוך כספי, ולכן סירב לקבל את ההיתר בדיעבד. בג"ץ קבע כי החלטת המפקח סבירה ואין לבטלה, ודחה את שני הערעורים, תוך שהוא מאשר את פסק דינו של בית הדין לעבודה.