ת"פ 28843-07-24

תקציר

בסדר, להלן ניתוח משפטי מקיף של גזר הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, תוך התבססות בלעדית על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של גזר הדין בעניין מדינת ישראל נ' המאם עזאיזה (ת"פ 28843-07-24)** **מבוא** המסמך שלפנינו הוא גזר דין אשר ניתן על ידי בית משפט השלום ברמלה (כבוד השופט הישאם אבו שחאדה) בעניינו של הנאשם השני, המאם עזאיזה, לאחר שהודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן. ההליך נגע למעורבותו של המאם בקשר לשוחד סוהר, אספקת סמים מסוכנים וניסיון להכניס חפץ אסור לבית הסוהר. גזר הדין מפרט את העובדות, הסדרי הטיעון, התסקיר שהוכן בעניינו של המאם, טענות הצדדים לעונש, קביעת מתחם העונש ההולם, דיון בחריגה אפשרית ממתחם העונש מטעמי שיקום, ולבסוף – הטלת העונש בפועל. **עקרונות משפטיים מרכזיים** 1. **הסדר טיעון:** ההליך התנהל במסגרת הסדר טיעון, כפי שמפורט בסעיפים 12-14. הסדר זה כלל תיקון כתב אישום, הרשעה בעבירות שפורטו, והסכמה כי המאם יוכרז כ"סוחר סמים". נקודה מהותית בהסדר הטיעון הייתה ההסכמה שבעוד ששני הנאשמים (אדהם והמאם) ידעו על כוונה להחדרת סמים, המאם ספציפית ידע שהוא מוסר סמים, אך לא את סוג הסם או כמותו. לעומת זאת, לגבי אדהם, נערכה הסכמה לגבי עונש מאסר בפועל (20 חודשים), בעוד שלגבי המאם, הצדדים טענו באופן פתוח לעונש. הדבר מצביע על כך שהסדרי טיעון יכולים להיות מורכבים, ולכלול רמות שונות של הסכמה בין הצדדים, ובכלל זה הבדלים בהסכמה לגבי עונש. 2. **חומרת העבירות ונסיבות ביצוען:** בית המשפט מדגיש בסעיפים 20-22 את חומרתן של העבירות שבוצעו – מתן שוחד, ניסיון להכניס חפץ אסור מסוכן לבית הסוהר, ואספקת סם מסוכן. כל אחת מהעבירות הללו היא מסוג פשע. בית המשפט מתייחס באופן ספציפי לכמויות הסמים (חשיש ומתאמפטמין), ומצביע על כך שהן חורגות באופן משמעותי מהכמות המוגדרת בחוק לצריכה עצמית, ובכך מעידות על אופי מסחרי של המעשה. * **עקרון ההלימה:** בית המשפט מבסס את קביעת מתחם העונש ההולם על עקרון ההלימה, כאשר הוא מנתח את העונשים המקסימליים הקבועים בחוק לכל עבירה (סעיף 20). * **הכרעת הדין כראיה לעונש:** העובדה שהמאם לא ידע את סוג הסם וכמותו, אף שהיא נסיבה מקלה, אינה משנה את התוצאה החמורה של הכנסת סמים בכמות מסחרית לבית הסוהר (סעיף 22). הדבר מדגיש כי התוצאה והסיכון הביטחוני משקפים את חומרת העבירה, גם אם ידיעת הנאשם הייתה חלקית. 3. **מדיניות ענישה בפסיקה (Benchmarking):** בית המשפט מבצע סקירה מפורטת של פסיקת בית המשפט העליון בעבירות דומות, במיוחד בעבירות של אספקת סמים לבתי סוהר, ובצירוף עבירת שוחד (סעיפים 23-24). סקירה זו כוללת דוגמאות מגוונות, הן לגבי נאשמים ללא עבר פלילי והן לגבי נאשמים בעלי תפקידים (כמו עורכי דין וסוהרים). * **השוואה לאדהם:** קיים פער ענישה מובהק בין אדהם (20 חודשי מאסר) לבין המאם. בית המשפט מסביר את הפער בכך שאדהם היה הדמות הדומיננטית והמובילה, והיה אסיר בעצמו, בעוד המאם נעדר עבר פלילי (סעיף 33). * **הלכת אבו אלטיף, ז'אן, ארימייב, ברקו, סנדלר, קטיש, ערן, אמר:** דוגמאות אלו מבהירות כי מדיניות הענישה בעבירות אלו נוטה להשית מאסרי בפועל, גם כאשר מדובר בכמויות קטנות יחסית או בנאשמים ללא עבר פלילי, ובפרט כשמדובר בסוהרים המועדים לעונשים מחמירים יותר (כמו במקרים ו' עד ח'). 4. **שיקום וחריגה ממתחם העונש:** דיון נרחב מוקדש לסוגיית השיקום, כפי שמוצג על ידי שירות המבחן (סעיפים 16, 19, 26-31). * **המלצת שירות המבחן:** שירות המבחן המליץ על צו מבחן לשנה, מבלי להשית מאסר בפועל, והסתפקות במאסר שירוצה בעבודות שירות. המלצה זו נומקה בכך שהמאם שולב בקבוצה טיפולית לשינוי דפוסי חשיבה, רגש והתנהגות, וכי קיים סיכון להישנות ביצוע עבירות ללא טיפול. * **פרשנות סעיף 40ד לחוק העונשין:** בית המשפט מנתח את סעיף 40ד לחוק העונשין, המאפשר חריגה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום (סעיף 27). הוא מסתמך על פסיקת בית המשפט העליון (ע"פ 6637/17 קרנדל) ומפרט את התנאים להפעלת הסעיף: קיום הליך שיקום או סיכוי ממשי לשיקום, מוטיבציה להשתקם, השתלבות טיפולית, חרטה כנה, נטילת אחריות (סעיף 28). * **דחיית בקשת השיקום:** בית המשפט דוחה את טענת ההגנה ואת המלצת שירות המבחן, וקובע כי התנאים לחריגה ממתחם העונש מטעמי שיקום אינם מתקיימים (סעיף 29). הנימוק המרכזי הוא "אין מה לשקם" אצל המאם, מכיוון שהיה לו אורח חיים נורמטיבי, השכלה גבוהה, מקצוע, והוא אינו סובל מהתמכרות. בית המשפט מבהיר כי "שיקום" אינו מילת קסם לשחרור נאשמים בעלי נתונים חיוביים ממאסר בפועל, וכי במקרה זה, שילובו בקבוצה טיפולית היה "מיותר לחלוטין" (סעיף 31). פרשנות זו של "שיקום" כמתייחסת לנאשמים שזקוקים לתיקון ממשי של דפוסי התנהגות או התמכרויות, ולא רק לנאשמים בעלי נתונים חיוביים באופן כללי, מהווה גישה מחמירה ומדגישה את גבולות השימוש בסעיף זה. 5. **קנסות וחילוטים:** * **קנס:** בית המשפט נמנע מהטלת קנס נוסף על המאם, בהינתן החילוטים שהוטלו (סעיף 36). * **חילוט כספים:** סך של 6,451 ₪ שנתפסו יחולטו לקרן הפועלת לפי סעיף 36ח לפקודת הסמים המסוכנים (סעיפים 12, 37(ד)). * **חילוט רכב/כספים מופקדים:** בהתאם לבקשת ההגנה, בית המשפט קבע חילוט של 25,000 ₪ מתוך סכום ההפקדה של 40,000 ₪ שהופקדה כתנאי לשחרור רכבו של המאם (סקודה), אשר שימש לביצוע העבירות (סעיפים 17, 18, 34-36). בית המשפט מציין כי החלטה זו מושפעת מהעובדה שאדהם, השותף לעבירה, הושת עליו קנס בסך 4,000 ₪ בלבד, וכי השימוש ברכב לביצוע העבירות אינו יכול לעבור על סדר היום בענישה כלכלית נמוכה. **חידושים משפטיים או דגשים מיוחדים** 1. **פרשנות "שיקום":** ההחלטה על דחיית בקשת השיקום והמלצת שירות המבחן, תוך קביעה כי "אין מה לשקם" אצל נאשם בעל נתונים חיוביים, מהווה דגש מחמיר על ההבנה והיישום של סעיף 40ד לחוק העונשין. נראה שבית המשפט מפרש שיקום כצורך לתקן דפוסים שליליים קיימים (התמכרות, עבר פלילי, קשיי הסתגלות) ולא כהכרה בנתונים חיוביים כאמתלה לחריגה ממתחם העונש ההולם. 2. **אי-ידיעת פרטי הסם כמקלה אך לא משמעותית:** העובדה שהמאם לא ידע את סוג וכמות הסם, נלקחה כנסיבה מקלה, אך בית המשפט הדגיש כי היא אינה משנה את חומרת התוצאה והסיכון הביטחוני הכרוכים בהחדרת סמים בכמות מסחרית לבית הסוהר (סעיף 22). זהו איזון בין אחריותו של הפרט לבין תרומתו ליצירת הסיכון. 3. **פיצול הסדרי טיעון:** ההסדר שבו הוסכמה עונש מאסר קבוע לאדהם, אך נותרה פתוחה הטענה לעונש בעניינו של המאם, משקף את הגמישות של הסדרי טיעון, ומאפשר התמודדות דיפרנציאלית עם נאשמים שונים בתיק אחד. 4. **שיקולי חילוט רכב:** ההחלטה על חילוט חלקי של כספי ההפקדה (25,000 ₪ מתוך 40,000 ₪) היא דוגמה לאיזון בין הצורך להרתיע ולהעניש על שימוש ברכוש לביצוע עבירות, לבין התחשבות בנסיבות אישיות ובהשוואה לעונשים שהוטלו על שותפים לדבר עבירה. **סיכום** גזר הדין בעניינו של המאם עזאיזה משקף יישום של עקרונות משפטיים יסודיים בדיני עונשין, לרבות עקרון ההלימה, חשיבות מדיניות הענישה בפסיקה, והתמודדות עם הסדרי טיעון. כמו כן, הוא מציג פרשנות מחמירה יחסית של בית המשפט למושג "שיקום" בהקשר של סעיף 40ד לחוק העונשין, תוך הדגשת הצורך בנזקקות ממשית לתיקון דפוסים שליליים. החלטות בית המשפט בנוגע לחילוטים ולעונש הסופי משקפות ניסיון לאזן בין חומרת העבירות, אחריותו האישית של הנאשם, ונסיבותיו האישיות, כל זאת במסגרת המתחם שנקבע.