פ"א 50290-02-19

תקציר

בית המשפט דוחה את בקשת המערערת לדחות את הערעור בדבר עיכוב ביצוע צו הריסה בעילה של הטעיית המערערת ובא כוחה בבית משפט קמא. המערער נמנע מלגלות כי ערעור תלוי ועומד והציג מצג שווא באשר למעמדו של ערעור קודם, דבר שהשפיע על החלטת בית משפט קמא להותיר את צו ההריסה על כנו בסכום פיקדון נמוך. השופט מדגיש את סמכותו המוגבלת של בית המשפט לעכב צווי הריסה מנהליים ואת התנאים המחמירים לכך, במיוחד כאשר תוקן החוק כך שיגביל צווים כאלה. השופטת מסכימה עם החלטת בית משפט קמא שלא להעניק עיכוב ביצוע במעמד צד אחד, נוכח אי עמידתו של המערער בדרישות החוק והשיהוי הרב בהגשת הבקשה. השופט מתייחס אף הוא לגופו של הערעור ומציין את סיכויי ההצלחה הנמוכים בביטול צו ההריסה בשל תום תקופת 60 הימים, מה גם שהמערער לא העלה טענות מסוימות בבית משפט קמא. עם זאת, בהתחשב בנסיבות, לרבות הסיכון שבביצוע הצו והנזק הפוטנציאלי שנגרם בעקבותיו, מורה השופט על עיכוב ביצוע נוסף עד לדיון בבקשות המערער בבית משפט קמא, בכפוף לכך שהמערער יפקיד ערבות משמעותית להבטחת ביצוע הצו ולכיסוי הוצאות המשיב. השהייה תעמוד בתוקפה למשך 90 יום או עד שתחליט הוועדה המקומית בבקשת המערער להיתר בניה, לפי המוקדם מביניהם. המערערת נדרשת לשאת גם בהוצאות המשיב.