ת"מ 46107-03-16

תקציר

התובע הגיש תביעה מנהלית לפיצויים בגין קרקע שהופקעה לפי פקודת הקרקעות בשנת 2016 וביקש לתקן את התביעה בשנת 2018 שהתיר הרשם. המדינה התנגדה לתיקון אך הורשתה להגיש כתב הגנה עם טיעוניה לדחייה. המדינה ביקשה לדחות על הסף את התביעה, ובית המשפט נעתר בחלקו. השופט מצא כי תביעת התובע לפיצוי בגין הפסד דמי חכירה לפי סעיף 13 לפקודת המקרקעין התיישנה שכן היא היוותה עילת תביעה חדשה שלא הייתה משתמעת מהתביעה המקורית, והתיקון חל לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. טענה זו דרשה הוכחת עובדות נוספות שלא היו קיימות בתביעה המקורית, לרבות הוכחת תפיסת הקרקע והשימוש בה על ידי המדינה, לצד רווחים נלווים, שלא נוסה. השופט קבע כי יתר הטענות המקדמיות של המדינה יידונו בהמשך ההליך. ההחלטה התקבלה ללא צווים בנוגע לעלויות.