רע"פ 3120/14

תקציר

בהכרעה משפטית זו בוחן בית המשפט בקשה הנוגעת לגזר דינו של מבקש שכבר הודה באישומים שהוגשו נגדו, ומערער רק על חומרת העונש. בית המשפט מוצא את הבקשה תמוהה שכן היא מעלה בתחילה סוגיות הן בגזר הדין והן בגזר הדין, בעוד שהערעור הופנה בבירור רק לגזר הדין. בית המשפט חוזר על העיקרון שנקבע כי התנגדות לחומרת העונש בלבד אינה מצדיקה בדרך כלל ערעורים נוספים, אלא אם כן גזר הדין חורג באופן בוטה מהמקובל בעבירות דומות. במקרים של עבירות מס נהוג להטיל הן מאסר והן קנסות, ובית המשפט קובע כי העונש שנגזר על המבקש תואם נורמות אלו. הדו"ח הכספי המאוחר והמעורפל של המבקש, שהוגש בתחילה ככמעט ריק, אינו נחשב לתיקון מחדל המס שלו. למרות הטענות לאכיפה בררנית, בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענות אלה נגד רשויות המס, ואף לא ראיות ליחס שונה כלפי המבקש ביחס לאחרים במצבים דומים. בית המשפט מדגיש כי עבירות מס מחייבות העדפת אינטרס ציבורי והרתעה על פני נסיבותיו האישיות של העבריין בשל השפעתן החברתית הרחבה יותר. למרות שמצבו הרפואי הקשה של המבקש נשקל בגזר הדין, הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי הגיעו למסקנה כי המאסר ראוי. אשר על כן, בית המשפט דוחה את בקשת רשות הערעור, והמבקש מונחה להתחיל את ריצוי עונש המאסר ביום 1.6.2014, תוך התאמות לצרכיו הרפואיים בתיאום עם שירות בתי הסוהר.