ת"א 57539/04

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת עבודה במוסך של אחיו בשנת 2002, הגיש תביעה נגד קרנית, שכן זהות הרכב שהיה מעורב בתאונה לא הייתה ידועה לו. בעוד שהמל"ל הכירה בתאונה כתאונת עבודה והעריכה את נכותו הצמיתה של התובעת, הצדדים חלקו על אחריות ונזק. קרנית טענה כי התובעת לא הוכיחה את התרחשות האירוע וחסרה שקידה סבירה באיתור פרטי הרכב הפוגע. התובע העיד לצד אחיו ועובד מוסך, ואילו קרנית לא הציגה עדים. התובע טען כי נפגע מרכב שהתגלגל לעברו, וגג שנפל פגע ברגלו. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעת לא הפעילה שקידה סבירה בניסיון לזהות את הרכב ולאתר את פרטיו. השופט קיבל את גרסתו של התובע לגבי נסיבות התאונה אך דחה את התביעה, בנימוק של היעדר בדיקת נאותות. בנוסף, ציינה השופטת כי אי ידיעתו של התובע את החוק והנסיבות המיוחדות אינן מצדיקות לחייב את קרנית בפיצויו. השופטת בחרה להאמין לגרסת התובע לאירועים, אך עדיין הטילה עליו את האחריות לכך שלא עשה מאמצים מספיקים לזהות את הרכב. כתוצאה מכך, התביעה נדחתה, והתובעת חויבה לשלם הוצאות מופחתות בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ לקרנית.