פש"ר 2309/04

תקציר

המחלוקת נסובה סביב דמי הודעה מוקדמת לעובדים עבור חברה בפירוק, כאשר מדובר בשתי קבוצות עובדים נפרדות. הקבוצה הראשונה טיפלה והכריעה בתביעות החוב שלה מבלי לכלול את רכיב ההודעה, ואילו הקבוצה השנייה כללה אותו בתביעותיה, אך תביעות אלה נותרו ללא פתרון לפני פסק דין מכריע שקבע את ההכרה בדמי הודעה מוקדמת. בית המשפט תומך בעמדת כונס הנכסים הרשמי, המבחין בין שתי הקבוצות. לגבי הקבוצה הראשונה, שתביעותיה הוכרעו ללא רכיב ההודעה, מדגיש בית המשפט את חשיבות ההסתמכות על מצבים משפטיים מן העבר ואת סופיותן של החלטות אלה. קבוצה זו אינה יכולה לפתוח מחדש את תביעותיה בשל שינוי בפסיקה. עם זאת, לגבי הקבוצה השנייה, שתביעותיה היו תלויות ועומדות עם שינוי הפסיקה בעניין דמי ההודעה, בית המשפט פוסק לטובתם ומאפשר להם ליהנות מהפסיקה הנוכחית. החלטה זו מוצדקת על בסיס העיקרון לפיו החלטות מעין שיפוטיות חייבות לדבוק בדין החל בעת מתן פסק הדין. לפיכך, מתקבלת עמדת הכונס הרשמי באשר לזכאותה של הקבוצה השנייה להכרעה בתביעותיהם על פי הפסיקה הקיימת. פסק הדין גם מדגיש את חוסר ההתאמה של תיקון רטרואקטיבי או פתיחה מחדש של תביעות חוב, בהתאם לדיני ההוכחה בתיקי חדלות פירעון. יש לציין כי השופטת בחרה שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים בסכסוך זה. פסק דין זה ניתן ביום 13.8.08.