ע"נ 50695-02-19

תקציר

מדובר בערעור על החלטת המשיב לדחות את תביעתו של חייל צה"ל לשעבר להכרה לפי חוק הנכות. לאחר גיוסו לצבא, השתתף המערער בהליך גיבוש בבסיס אחר ונטען כי נחבל בירכו הימנית במהלך ריצה על חצץ. כמה שעות לאחר מכן, הוא הרגיש כאב בירך ובסופו של דבר אובחן עם תסמונת כאב אזורי מורכב (CRPS). היו גם עדויות לחבלה קודמת באותה רגל לפני הגיוס, בעת שהמערער טייל בהודו. המחלוקת העיקרית הייתה האם שירותו הצבאי של המערער גרם ל-CRPS, בהתחשב בפציעה הקודמת ובנסיבות אחרות. בית המשפט בחן בקפידה את הראיות והעדויות, לרבות רשומות רפואיות, תצהירים וחוות דעת מומחים. נמצא כי המערער אכן נפגע בירכו הימנית במהלך תרגיל הגיבוש. מסמכים רפואיים בזמן אמת ועדותו של עד אובייקטיבי תמכו בטענה זו. עם זאת, בית המשפט גם הכיר בכמה שאלות וחוסר עקביות בגרסאות המערער לאירועים. באשר לסיבתיות, מינה בית המשפט את המומחית מטעמו, ד"ר רות גור, שאישרה את האבחנה של CRPS וציינה כי אין ביכולתה לקבוע קשר סיבתי ברור בין השירות הצבאי לבין התסמונת. עם זאת, כאשר התבקש להכריע בסוגיה על סמך מאזן הסתברויות, סבר ד"ר גור כי הפגיעה במהלך המבנה, לצד הפציעה הקודמת בהודו והלחץ הנפשי, תרמו להתפתחות CRPS. היא הסבירה שאלמלא הפציעה הצבאית, המחלה לא הייתה מתפרצת. בית המשפט קיבל חוות דעת זו והגיע למסקנה כי שירותו הצבאי של המערער היווה גורם מחמיר בשיעור של 50% במחלתו. קביעה זו נעשתה על בסיס חלוקת הסיבות: גורם צבאי מלא (פציעת עוצבה), גורם אזרחי טהור (פגיעה בהודו), וגורם מעורב הקשור בחלקו לשירות צבאי (לחץ נפשי). בכך בוטלה החלטת המשיב, והמערער הוכר כבעל קשר סיבתי בין שירותו הצבאי לבין CRPS, בשיעור החמרה של 50%. משכך, חויב המשיב לשלם למערערת שכר טרחת עורך דין והוצאות מסוימות. ניתן לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.