סע"ש 25410-08-19

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, טען כי תלושי השכר שלו פיקטיביים ומזויפים, וכי זכויותיו הסוציאליות לא שולמו. הנתבעת טענה כי שילמה לתובעת את כל התשלומים להם הייתה מחויבת ואף תשלומים נוספים להם לא הייתה חייבת. בית המשפט מצא כי תלושי השכר משקפים את התשלומים ששולמו בפועל לתובע, וקיבל חלקית את טענת הנתבעת. בית הדין בחן את זכאותו של התובע לרכיבי התביעה ומצא כי התובע התפטר מעבודתו ולא פוטר, ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת והשלמת פיצויי פיטורים. התובע היה זכאי להפרשי שכר, והנתבעת חויבה לשלם לו 21,982.8 ₪, וכן הפרשות לפנסיה משלימה וקרנות השתלמות בסך 1,868.4 ₪. תביעותיה של התובעת להחזר הוצאות נסיעה, דמי הבראה, דמי חופשה, דמי חגים ודמי קיום יומיים התקבלו באופן חלקי, והנתבע חויב לשלם לתובע סכומים שונים בגין תביעות אלה. עם זאת, תביעת התובעת בגין אי הודעה לעובד נדחתה, שכן החוק המחייב הודעה פורסם לאחר סיום העסקתו של התובע. בסיכומו של דבר, תביעת התובע התקבלה בחלקה, והנתבע חויב לשלם לתובע את הסכומים הנקובים בתוך 30 יום, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. כמו כן חויבה הנתבעת לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום.