ת"ק 36239-04-19

תקציר

בית המשפט בחן האם עסקת שכירות רכב מהווה "עסקה במסמך חסר" לפי חוק כרטיסי חיוב. החוק מגדיר זאת כעסקה ללא פרטים מסוימים, או ללא חתימת הלקוח. התובעת טענה כי יש לראות בעסקת השכירות מסמך חסר משום שלא צוין בה מלוא סכום השכירות. בית המשפט בחן מקרים קודמים עם עובדות דומות ומצא שהם אינם חד משמעיים. במקרה זה, הסכם השכירות והמסמכים הקשורים אליו נכתבו בצ'כית, והתובע חתם עליהם. בית המשפט מצא כי התובע אישר חיובים נוספים, לרבות בגין נזקים לרכב. לפיכך, לא ניתן היה לראות בעסקה "תיעוד חסר", שכן התובע היה מודע לכך שייתכנו חיובים נוספים. עוד ציין בית המשפט כי התובעת הציגה בפני הנתבעת מסמכים חלקיים בלבד, והיה זה סביר שהנתבעת תברר תחילה את התביעה מול חברת ההשכרה בטרם תשיב כספים כלשהם. השופט הגיע למסקנה כי התנהלותו של הנתבע הייתה סבירה ומתבקשת, ומאחר שהתובע אישר את החיובים הנוספים, הנתבע לא היה חייב להחזיר את הכספים. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי חריגתו של הנתבע מלוח הזמנים הנוקשה הקבוע בחוק כרטיסי חיוב להשבת כספים הייתה מוצדקת בנסיבות העניין. לפיכך, התביעה נדחתה, והתובע חויב לפצות את הנתבע בגין הוצאותיהם.