רע"א 5066/23

תקציר

הסוגיה העומדת בפני בית המשפט היא האפיון הנכון של ההליך הנוכחי: האם מדובר בערעור או בבקשת רשות ערעור. מחלוקת הצדדים נסובה סביב מימוש הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, אשר הוביל את המערער להגיש תביעה כספית בבית משפט השלום. לאחר חילוקי דעות בין הצדדים, הגיע העניין לבית המשפט המחוזי, אשר נתן רשות ערעור וקיבל את הערעור, ובכך דחה את התביעה הכספית כנגד המשיבה מס' 1. השאלה כעת היא האם יש לסווג את ההליך הנוכחי בפני בית המשפט העליון כערעור, כטענת המערערת, או כבקשת רשות ערעור, כטענת המשיבה מס' 1. בית המשפט קובע כי מאחר שהעניין כבר נדון בשתי ערכאות, מקרה זה מתאים לגדר סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט, והפרוצדורה הנכונה היא הגשת בקשת רשות ערעור. זאת, אף שפסק דינו של בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, ולא ניתנה "החלטה אחרת". בית המשפט מוצא כי הרציונל העומד מאחורי פסקי הדין הקודמים חל גם על מקרה זה ומסרב לסטות מהתקדים שנקבע. לפיכך, ההליך יאופיין מחדש כבקשת רשות ערעור, והמערער ייקרא המבקש. המבקש נדרש לשלם את הוצאותיו של המשיב מס' 1, ומסמך הערעור ייחשב כבקשת רשות ערעור. לבסוף, המבקש מונחה להתאים את שכר הטרחה ולהבטיח תשלומים בהתאם.