ע"ז 36776-06-18

תקציר

בית המשפט מצא כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להראות כי אמו המנוחה ערכה צוואה בעל פה. התנאים המרכזיים הקבועים בחוק להכרה בצוואה בעל-פה – שהמצווה יהיה "בשכיבה", שיהיו נוכחים שני עדים ושהצוואה תירשם בתזכיר – לא התקיימו. ראשית, לא ניתן היה להוכיח כי המנוחה "שכבה" או ראתה עצמה עומדת בפני מוות בעת צילום הסרטון. המסמכים הרפואיים לא הוגשו, ואשת התובע, שצילמה את הסרטון, לא העידה כי המנוח חש ברע. למעשה, העיד כי המנוח היה במצב בריאותי טוב מספר חודשים לאחר צילום הסרטון. התובע גם לא הצליח להוכיח מתי צולם הסרטון; חוסר הבהירות בנקודה זו פוגע בעניינו של התובע, שכן לא ברור אם הסרטון צולם בזמן שהמנוח עמד לכאורה בפני מוות. שנית, התובע לא הוכיח כי למנוח הייתה כוונה לערוך צוואה בעל פה. הדברים שאמר המנוח בסרטון היו סתמיים וחסרי ייחוד; הם היו דומים יותר לברכה מאשר לצוואה. המנוחה גם לא קראה לבניה – שנכחו בבית – לחדרה כדי להיות עדים לצוואה, דבר המצביע על חוסר כוונה. כמו כן, הועלתה עדות כי המנוחה הבטיחה בעבר לבני משפחה אחרים את הדירה, דבר המעמיד בספק את נחישותה להעניק אותה במתנה לתובע. שלישית, התובעת לא הביאה שני עדים לצוואה כנדרש בחוק. העדה היחידה שנטענה על ידי התובעת – נכדתו של המנוח – הכחישה כי הייתה עדה לצוואה, ולא ניתן היה לזהות את קולה בסרטון. עדותה של אשת התובע בדבר נוכחות עדים הייתה מפותלת וחסרת מהימנות. בנוסף, בית המשפט העלה שאלות נוספות לגבי גרסתם של התובע ואשתו לאירועים, ומצא את גרסתם בלתי עקבית ובלתי הגיונית. כך למשל, לא היה זה סביר שהמנוח יבקש מאשת התובע – עמה הסתכסכה – לבצע את רצונה, כאשר היו לה ילדים נוספים שהיו עמה בקשר. גם עדותו של התובע עצמו סתרה לכאורה את הצוואה הנטענת. לסיכום, הורתה השופטת לקבל את ההתנגדות לצו קיום הצוואה בעל פה, ולהוציא צו ירושה בהתאם לטענת התובעת. כמו כן חויב התובע לשלם לנתבעים את הוצאות ההליך, בסך 45,000 ₪.